print

צעדים בוני אמון

מחול-אמנות-קהילה, אוצרים: דרורית גור אריה ואבי פלדמן 22.5.2014 - 6.9.2014

צילום: אפי וייס

חומרי ארכיון (מסך שמאל): מתנדבי פרויקט "חמושים במצלמות" של "בצלם" – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים – אחמד ג'ונדייה, עיסא עמרו, עבד אל-כרים ג'עברי, אבו עיישה, ראעד אבו-ארמילה, אימן סופאן, מועתז סופאן, מוסטפא אלקם, אורן יעקבוביץ' / צילום (מסך ימין): אמיר בורנשטיין / ייעוץ וידיאו: אפי ואמיר (אפי וייס ואמיר בורנשטיין) / ייעוץ אמנותי: קטרינה בקטסאקי

הַחל בכינונה של התנועה לזכויות האדם, ובעיקר עם התעצמות השפעתה הבינלאומית בשנות ה-70, היו לא מעט אמנים שפעלו בשורותיה וזוהו עם הקולות הקוראים לשינוי חברתי. אפשר לראות בתחום המחול אותות מוקדמים למגמה זו, למשל ביצירותיה רבות-ההשפעה של מרתה גראהם, מחלוצות המחול המודרני, יצירות דוגמת כרוניקה (1936) – שהתייחסה, בין השאר, למלחמת האזרחים בספרד – או תעודה אמריקאית, שהוצגה לראשונה באוגוסט 1938 ונולדה כתגובה למשבר הפוליטי-חברתי-כלכלי בארצות-הברית ובעולם.
אחת הביקורות המופנות תדיר נגד המחול העכשווי ה"פוסט-מודרני" – והיא תקפה גם בהקשר של המחול הישראלי בימינו – הוא כי זנח את הטיפול בנושאים בוערים שעל הפרק והסתגר בעצמו כמדיום רפלקסיבי של עיסוק פנימי. על רקע זה בוהקת בחריגותה בנוף המקומי יצירתו של הכוריאוגרף הישראלי ארקדי זיידס, הבוחנת את השפעות המרחב הפוליטי על הגוף. השימוש המקורי בחומרים ארכיוניים ליצירת מעין היסטוריה סמיוטית של תנועות, כפי שעולה מתנועות המתעדים והמתועדים בפרויקט תרגול תפיסה, ממקד שאלות על אופני השימוש של כוריאוגרפים בחומרי תיעוד חזותי, ובמקביל שופך אור על הפיכת הגוף האנושי עצמו לארכיון חי. הגוף הרוקד, הזוכר או הנזכר תדיר במראות, דימויים ומחשבות, ממחיש ללא מלים את אימת המשבר ואת הקושי והפחד שהם מנת חלקו של כל אדם החי במצב של קונפליקט מתמשך.
תרגול תפיסה מבוסס על הפרויקט "חמושים במצלמות" של ארגון "בצלם" – מרכז המידע הישראלי לזכויות אדם בשטחים – שמצייד מתנדבים פלסטינים תושבי השטחים במצלמות וידיאו כדי שיתעדו את שגרת חייהם והפרות של זכויות אדם. בחומרי הארכיון המשמשים בעבודה של זיידס, הצלמים הם, כאמור, ברובם המכריע פלסטינים, והמצולמים הם ישראלים.