print

התערוכה החקלאית

חקלאות מקומית באמנות עכשווית. אוצרת: טלי תמיר 19.2.2015 - 13.6.2015

עבודת הווידיאו של אילת זהר — העוקבת בקצב הליכה אחרי הצמחייה המוזנחת בשולי כביש רמלה-לוד (כביש 40) ובסביבותיו, צמחייה כה דהויה ומאובקת עד שאיש לא נותן עליה את הדעת — חושפת את הנוכחות העיקשת והרצופה של שיח הצבר, שבעבר שימש סמן גבול של פרדסי האזור. "להציב צמח בהקשר היסטורי" — כתב מרקו סקוטיני (Scotini), אוצר התערוכה "צמחים כסוכנים פוליטיים" בפארק האמנות החיה (PAV) בטורינו (2014) — "פירושו לקחת בחשבון לא רק את מצבו הביולוגי אלא גם את הגורמים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים שמיקמו אותו בלב המבנים המוקדמים של הכלכלה הגלובלית". התערוכה האיטלקית שאפה להאיר את המצבים השונים בהיסטוריה, שבהם תפקדה הצמחייה כסמל של שחרור או של שיעבוד חברתי — אלא שהסברס, בניגוד לפולי הקפה או הכותנה, לא מסמלים שיעבוד ועבדות כי אם מחיקה וכיבוש. סרטה של זהר, שנע בין מזבלות, שבילים ובניינים נטושים, מחבר מִקטעים לקו מונוטוני, עיקש וחסר שיאים. טכניקת ה־ frame dropping, שעורכת את הווידיאו בחמישה פריימים בשנייה (במקום 24), מדגישה את הקיטוע, הטשטוש וחוסר הרצף. כך הופך הסרט למטונימיה של גדרות הסברס המפורקות והמפוררות, מרחב מקוטע וחרֵב כמו הנוף שהוא מראה. מחוות ההליכה של זהר משקמת, באופן מטאפורי, את הרצף האבוד של פרדסים ופרדסנות פלסטינית, שנעלמו אחרי 1948.