print

מארג: זיקות למסורות באמנות המערב בציור עכשווי בישראל

אוצרת: סמדר שפי 15.9.2016 - 24.12.2016

בעבודתו של מידד אליהו, מחול השותלים, צפון זיכרון פרסקאות כנסייתיים, אך גם זיכרון ציורי קיר במוסדות ציבור, שבהם היללו אמנים סוציאליסטיים בני המאה ה־ 20 את המעמדות העמלים. באמנות המקומית מדובר במדיום שנותר מִשני, כמעין בן חורג בקאנון הישראלי. ציורי הקיר של יוחנן סימון, של שלום סבא ושל אברהם אופק, למשל, זכו להכרה מוגבלת בלבד. אליהו משתמש בפרסקו על מנת להאיר פרק שלא התקבע באתוס הישראלי: ראשיתם של מושבי העולים בשנות ה־ 50 של המאה ה־ 20 , שהקמתם נכפתה, לעתים, הר כגיגית, על המתיישבים. אליהו מתייחס לטלטלה, שעברו יוצאי קוצ'ין במסילת ציון, המושב שבו מתגוררים הוריו. בפרגמנטים גדולים של פרסקו מתגלות דמויות מובסות־מכונסות, בעיקר של גברים, בתוך נוף מפורק ופצוע. שם העבודה, המקפל בתוכו תמימות ורמז לפולחניות, לקוח משירו של יואל אלעזר שתיל משנת 1953 , המהלל את פרויקט הייעור הלאומי. לדידם של אנשי מסילת ציון, שתילה הייתה מזוהה עם עבודות הדחק, מקור התעסוקה הכמעט בלעדי, שהוצע אז לעולים החדשים. אליהו בוחן את העבר המודחק במוזיאון פתח תקוה לאמנות, ב"אם המושבות", לב האתוס הישראלי. בתודעה הפנימית של מחול השותלים מפעמת הידיעה, כי העבודה תפורק עם תום התערוכה.