print

פינת חי

אוצרת: סיגל ברקאי 1.7.2007 - 30.11.2007
בוא אלי פרפר נחמד

אילזה קנטור,1911- 2000, מאיירת ספר הילדים "בוא אלי פרפר נחמד", למילותיה של פניה ברגשטיין נולדה בפראג, הוריה היו בעלי מפעל אמידים, ונדדו לצורך עסקיהם בין פראג ובין וינה. היא הייתה בעלת נטיות אמנותיות מילדותה והוריה שלחו אותה ללמוד אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בפאריס. קנטור עלתה לארץ בשנת 1939, כרווקה בת שלושים, ברגע האחרון לפני סגירת השערים על ידי הנאצים, לפני פרוץ המלחמה. היא הייתה בעלת "ידי זהב" ושלטה במגוון מלאכות. כשעלתה לארץ הגיעה לקיבוץ נען, שם גרה באוהל והחליפה את הגברים שיצאו להלחם במסגרת "הבריגדה היהודית" בעבודת המסגרייה - בנפחות ובריתוך, תפקידה היה לתקן פרימוסים וכלי עבודה חקלאיים. בשעות הפנאי ציירה ואיירה עבור ילדי הקיבוץ והחגיגות הקהילתיות.
בתקופת שהותה בנען, בשנת 1944, פנו אליה מהוצאת 'הקיבוץ המאוחד' וביקשו כי תאייר את שיריה הקצרים של פניה ברגשטיין שעסקו בהווי חיי היום יום בקיבוץ מנקודת המבט של ילדים, מטפלות והורים. "לא כל כך הסכמתי, פשוט לא ראיתי את עצמי ציירת [...] אך כשקראתי אותם חרוזים מקסימים החלטתי לנסות, למרות ההיסוסים" סיפרה אילזה. לאחר שהתאהבה בחרוזיה של פניה הייתה יושבת בלילות לאחר יום העבודה ומציירת את הציורים, אלה המוצגים בתערוכה זו. הספר יצא לאור בשנת 1945 ומאז הפך לספר הילדים הישראלי הנקרא והנמכר ביותר בכל הזמנים. חמישים וחמש מהדורות של הספר יצאו מאז, האחרונה בהן ב-2006 ודורות של ילדים שהפכו להורים ואף לסבים כבר הקריאו אותו לילדיהם. סודו של הספר טמון בשילוב המוצלח כל-כך בין הטקסט לבין התמונה, ברגישות בה הרחיבה ופירשה קנטור את חרוזיה של ברגשטיין ובהתייחסות הישירה לחיי היום יום בקיבוץ בזמן איור הספר.
על פי עדותה של בתה של אילזה, תרזה פרסאי, אילזה לא הייתה מגויסת בשום צורה למנגנון תעמולתי או פוליטי המאדיר את החיים בקיבוץ. "הכול היה מאד תמים. היא ניסתה לתאר את חיי היום יום כפי שראתה אותם סביבה. על כל ציור היא ביקשה חוות דעת מילדי הקיבוץ, ואלה 'תיקנו' את ציוריה אם לא התאימו למציאות, על פי שיפוטם. היא הקפידה ליישם את הערות הילדים באיוריה. הכול היה נורא סתמי בהתחלה, ואז התפתח למשהו חשוב" מספרת תרזה, "אמי מאד לא אהבה את החינוך המשותף, ורצתה את הילדים בבית. היא לא הייתה מגויסת לייצוג הקיבוץ. לא היה שום דבר פוליטי או פסיכולוגי בציורים." מובן שאין להתעלם מכך שהאיורים, שצוירו עוד לפני הקמת המדינה בקיבוץ, משקפים את רוח זמנם, על כל המשמעויות החברתיות והפוליטיות המוטמעות בה.
אילזה יצרה איורים לעוד מספר ספרי ילדים בחייה, אך את רוב מרצה וזמנה הקדישה לחינוך ולהוראה, שהיו אהבת חייה. היא העמידה דורות של תלמידים, שלמדו אצלה בקיבוץ ובמכללת אורנים והייתה גאה על כך מאד. את הספר האחרון שאיירה יצרה לזכרה של ידידתה, משוררת "בוא אלי פרפר נחמד" פניה ברגשטיין, בשנת 1971. היא המשיכה לחיות בקיבוץ חפציבה עד יומה האחרון ונפטרה בשיבה טובה בגיל תשעים.
 

אילזה קנטור, בוא אלי פרפר נחמד, "בוא אלי פרפר נחמד"–המאיירת