print

תותח וקילשון

אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי 1.5.2006 - 10.6.2006
מתי סוקניק, 1949

בדיוקן זה של מתי סוקניק יצר הפסל מעין מסכה. הוא נתפתה לוותר על עקרון המבנה כדי להדגיש הדגשה יתירה אכספרסיביות רומנטית יותר. המסכה הריקה מהדיוקן, שבאמצעותה מונכחת הדמות, מעצימה את אלמנט הזיכרון.
מתי סוקניק היה בנו הצעיר של פרופ' אלעזר סוקניק. אחיו של מתי היו רב אלוף יגאל ידין והשחקן יוסי ידין. שם המשפחה סוקניק עוברת על ידי יגאל ידין ומאוחר יותר גם על ידי יוסי ידין מסיבות ביטחוניות.
מתי היה קשר ב"הגנה" והתנדב לפלמ"ח, לגרעין הראשוני של חיל האוויר.
בארבעה ביוני 1948 יצא להפציץ את אניות הצי המצרי שניסו להפגיז את חופי תל-אביב. הוא פגע בהן ועזר בהנסתן. מטוסו הופל, והוא, ששימש כנווט, והטייס טבעו בים ולא נמצאו מעולם.
בסוף חיבורו "מה חובתי לעמי ואעשנה" מגיל 15 וחצי כתב: "אני חולם על תעופה עברית. אני חולם על ישוב, אשר חבריו הם בוגרי הסתדרות הצופים, ושדה תעופה קטן בצידו. תיווצר חברת התעופה הלאומית, כדוגמת חברת הספנות הלאומית שקמה, והיא תפתח קוים לכל חלק בעולם. ארץ ישראל תיעשה מרכז התעופה במזרח, ארצנו תתפתח, ושמה של הארץ העברית יינשא בפי כל העמים, כמו שחזו זאת הנביאים הקדמונים" (מתוך: יזכור, פרשיות חייהם ומותם של הנופלים במלחמת הקוממיות בישראל, משרד הבטחון, 1955).
הגם שהפסל נושא את הכותרת "מתי סוקניק", הרי בפסלו זה כמו בפסליו האחרים הגה בן צבי צורה כוללת בחינת "אין בפרט אלא מה שיש בכלל". השקפתו הייתה, שכל פורטרט הוא נציג חברה וכולל אנשים רבים. גורלו של מתי סוקניק הבא לביטוי בפסל זה מייצג גם את כל אלה שדיוקנם נעלם ונרמס בזרם ההיסטוריה, את כל הכאב והרס היסודות, את הגורל היהודי המיוחד.