print

תותח וקילשון

אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי 1.5.2006 - 10.6.2006
מלחמת הקוממיות

ב"מלחמת הקוממיות" מתוארים לוחמים בעת קרב. מימין התמונה שני אנשים אוחזי נשק מכים זה את זה בקרב פנים אל פנים. משמאל - רוכב על סוס מחזיק כלי נשק ולפניו סוס מתמוטט על רוכבו ומתחתיו דמות מונחת.
התמונה מתכתבת עם "גרניקה" של פיקאסו (1937).
גרניקה, כפר בסקי בצפון ספרד, מרכז התרבות הבסקית, שסימל מסורת עתיקה של חירות, הופצץ פתע באביב 26.04.37 בשעה ארבע ושלושים אחר הצהריים על ידי מטוסים גרמניים של היטלר, שנשכרו למלחמה על ידי הפשיסטים בספרד. מיד עלה כל הכפר בלהבות וההרס היה טוטאלי.
"גרניקה" הוא ציור קיר ענק (351 ס"מ על 782 ס"מ) בצבעי שחור-לבן-אפור, שהפך לסמל של שואה.
בשתי התמונות "גרניקה" ו"מלחמת הקוממיות" צבעים קודרים, אפלים. אלה צבעי מוות, אימה וחידלון המייצגים הלך רוח של עצב, כאב וחידלון. במרכז שתי התמונות סוס מעוות. הסוס מביא עמו לתמונה מוסכמות כמו פראות ויצריות, טבעיות וחירות שמלפני היות התרבות והמכונה. עם התמוטטותו - ערכים אלה מועלים לקרבן.
בשתי התמונות מונח גבר שנראה מת בתחתית התמונה.
אך ההבדל בין התמונות הוא, שב"גרניקה" נותרו רק כמה נשים לזעוק את החורבן, הכאב והמוות ולמחות על חוסר הצדק ולהתלונן על אבדן החירות. זאת, גם בדמות האישה נושאת הלפיד, המזכירה את פסל החירות האמריקאי. הקרב הסתיים, והדין נחרץ. ואילו בתמונת גלי "מלחמת הקוממיות" עדיין הקרב נמשך ויש עוד תקווה.
מעל הסוס המתמוטט קיים סוס נוסף חי מאד, שעליו לוחם נחוש, מצויד בכלי נשק, ערוך לקרב, ולוחמים אחרים עדיין מצויים בקרב פנים אל פנים. הצבע הצהבהב המשולב בצבעי האפור לבן שחור ב"מלחמת הקוממיות" הוא אמנם צבע המוות, אך גם צבע האור. הוא אמנם עוד חיוור, אך עשוי להתגבר. השמש/הפנס דמוית העין העצומה, המסמלת את התעלמות העולם מהטבח שנעשה לאור השמש ב"גרניקה", גם היא נעלמה ב"מלחמת הקוממיות". במלחמות ישראל אין סומכים עוד על העולם לשם עשיית הצדק. יש מי שדואג לכך, הגם שהוא משלם על כך.