print

תותח וקילשון

אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי 1.5.2006 - 10.6.2006
פלמחניק

משיחה שנהלתי עם בניו של האמן דן פייגין וגבריאל פייגין נודע לי, כי מדובר בדיוקנו של לוחם בשם אריק אדיר. "אנו גרנו בשכונת בורוכוב שלימים הפכה לגבעתיים ואריק היה השכן שלנו. הוא גר מעבר לגדר. היה בערך כבן שבע עשרה מבוגר מדן בשנתיים ומגבריאל ב-13 שנים. אבא אהב לפסל חברים ובני כיתה". אריה אדיר בן לאסתר וצבי נולד ב-1930 בירושלים ועבר עם משפחתו לשכונת בורוכוב. אביו היה חלוץ, ואימו גננת. הוא היה חבר ה"הגנה" מילדותו ועוד בהיותו תלמיד בבית הספר יצא לאימונים. הגיע לדרגת מ"כ.
כשפרצה מלחמת העצמאות היה תלמיד הכיתה השביעית בבית החינוך התיכון בתל-אביב והיה פטור, בשל גילו הצעיר, משירות בפלוגות קרביות. הוא התגייס בלי לגלות את גילו האמיתי ושירת בגדוד הראשון בחטיבת "יפתח". בלילה שבין ה- 14 ל-15 במאי 1948 כבש גדודו את מלכיה שבגליל העליון, כדי לשכל פלישת צבא לבנון. ב- 15.5.1948 תקפו הלבנונים בכוח ניכר ובסיוע ארטילריה. הכוח, שלא הספיק להתארגן ולהתחפר במקום, נאלץ לסגת. עם הנסיגה גילה אריה, לפי עדות חבריו, שהשאיר את נשקו בשדה הקרב. הוא חזר לקחתו ואז נהרג. למחרת נכבש השטח מחדש על ידי הצבא.

לאימו של אריק אדיר היה יחס מיוחד לפסל, והוא נוצק על ידה מספר פעמים. לכן נמצאים עותקים שלו אצל בניו של דב פייגין ובמקומות נוספים. פסל זה לא נמכר מעולם מתוך כבוד לנופל.