print

תותח וקילשון

אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי 1.5.2006 - 10.6.2006
יזכור לשישה מליון יהודים

בציור "יזכור לשישה מליון יהודים" ניתן לזהות שלוש דמויות בריבוע התמונה. בתחתית התמונה מצוירת דמות מונחת כמפרפרת בין חיים למוות. דמות נוספת בצד התמונה היא של אישה מתכופפת, מרימה ידיים. מולה גבר מתכופף בתנועת כריעה. ניתן לזהות נשק בין הגבר לדמות המונחת. הנשק מכוון לאישה. בין הדמות הגברית לאישה מצוירת ציפור.
שלוש הדמויות האנושיות בהקשר של אלימות והתארוך של התמונה מזכירים את ציורו של צייר יהודי אחר מרק רותקו משנת 1942 "קרבן איפיגניה". התמונה של רותקו, השולחת אותנו לסיפור הידוע מהמיתולוגיה היוונית אודות הקרבת איפיגניה על ידי אגממנון אביה, מתארת גם היא שלוש דמויות אנושיות: אישה שגופה קרוע, האם המיתולוגית, שהייתה קודם לכן גוף אחד עם דמות נשית אחרת, איפיגניה בתה. הבת, איפיגניה, עטופה בשחור ניצבת, מחכה לרגע ההקרבה והאב, אגממנון, המיוצג על ידי ידיו המושטות לקחת את הבת ולהקריבה כקרבן.
הרמיזה לתמונת רותקו "קרבן איפיגניה" בתמונת כהנא מעודדת את הצופה בה לערוך השוואה בין המעשים האלימים בתמונות.
בשני המקרים האדם הוא קרבן של אלימות, אובייקט חסר זהות עצמית. עובדה זו מובלטת היטב בדמות איפיגניה שקשה להבחין בתוויה מבעד לעטיפה השחורה העוטפת את גופה. היא שק ותו לא. כך גם דמויות כהנא מטושטשות פנים וזהות. הנשק המכוון לדמויות בציור של כהנא ללא חשיפת האוחז בו, והידיים המושטות מעל לראשה של האם אל איפיגניה, כאילו הן כלי נשק המכוון אליה, המצוירות ללא חשיפת השולח אותן, מסמלים את הפעולה האלימה של הקרבת האחר ככפרה, פעולה שיכולה להיות של כל אדם שרואה את הזולת כאובייקט. אלא שבתרבות העתיקה הקרבן היה קרבן דתי. שהרי אגממנון הקריב את בתו כדי להרגיע את האלים ולרצות אותם לפני צאתו למלחמה בטרויה, ואילו בעולם המודרני, אומר לנו כהנא, האלימות שרירותית. אין לה שום מטרה או תכלית חיצונית לאדם, אלא היא משרתת את האדם עצמו, מטושטש הזהות, המכוון בנשק. אם האלימות הדתית הייתה בעבר חלק ממנגנון של ריסון אנושי, של שפלות וצניעות בפני האל, הרי במציאות המודרנית הקרבנות הם גלגוליו של קרבן הכפרה הקולקטיבי כמו השעיר לעזאזל של יום הכיפורים.
אולי רק הציפור בתמונתו של כהנא מרמזת על השאיפה להשתחרר מכפרת השעיר לעזאזל, שגלגוליה עדיין מורגשים בחיינו. היא העין הבוחנת, הסוקרת במבט מלמעלה את הנעשה למטה. אך בשני המקרים, גם בתמונת רותקו וגם בתמונת כהנא, האיל לא הופיע להקריב עצמו תחת הקרבנות.