print

אוצרים בע"מ

אוצרת: רויטל בן-אשר פרץ

22.9.11 - 11.1.12

התערוכה מעלה לדיון את השאלה מהי אוצרוּת, תוך הפניית זרקור לאוצרים ולמהות עבודתם, על רקע העידן הגלובלי והשפעותיו על התרבות הישראלית ותוצריה.
שדה האמנות העכשווי, מאופיין בריבוי של תערוכות, ירידים ואירועי אמנות ראוותניים המושכים אליהם עשרות אלפי מבקרים מדי שנה. הוצאת האמנות מהמוזיאונים, הגלריות והסטודיו הפרטי למרחב האורבני ולחללי תצוגה אלטרנטיביים, מזמנת חשיפה גדולה ומפגש בלתי אמצעי בין האמנות הפלסטית לקהל הרחב ומעלה את המודעות גם בקרב קהל שאינו נמנה על צרכני אמנות קבועים. בתוך כך, עשייתם של האוצרים כמי שנתפסים כשומרי הסף וקובעי סדר היום של האמנות, עברה מאחורי הקלעים - אל קדמת הבמה של עולם האמנות.
מנגד, הולכת ונעלמת ההבחנה המסורתית בין אמן לבין אוצר, בין היתר לנוכח התרחבות התופעה של פתיחת חללי תצוגה קואופרטיביים המתופעלים על ידי אמנים המשמשים גם אוצרים – דבר המשנה את מאזן הכוחות בזירה ותורם למורכבותה. על רקע מגמות אלה, מתעורר הצורך לחדד את הדיון בדבר מקומם התרבותי של האוצרים ולבחון סוגיות רלוונטיות באשר לפעולה האוצרותית ונגזרותיה.

בבסיס התערוכה,פורמט אוצרותי ייחודי, במסגרתו קובצו על ידי אוצרת התערוכה רויטל בן-אשר פרץ תשעה אוצרים ישראלים בעלי אג'נדות וגישות אוצרותיות מגוונות- לפרויקט אקספרימנטלי משותף שהותווה על ידי מודל של אוצֵר- אוצֵר- אוצֵר ותהליך עבודה קבוצתי ארוך טווח. במהלך הפרויקט שארך כשנתיים, התבקש כל אחד מהאוצרים לבחור אמן או קבוצת יוצרים שיוציאו לפועל עבודת אמנות המשקפת את גישתם האוצרותית. במקביל וכחלק מהתהליך האוצרותי האינטגרטיבי, ערכו בן- אשר פרץ, האוצרים והאמנים סדרת מפגשים קבועה, במהלכה התקיים דיון פנים אמנותי דינאמי, פתוח ומפרה- מעין מעבדת מחקר אמנותית שאפשרה רפלקסיה עצמית ושיח פלורליסטי ביחס למעשה האוצרות במרחב החברתי והפוליטי המקומי.

התערוכה, שמפגישה כמה מהאוצרים המובילים הפועלים כיום בארץ, מבקשת לעמוד על ייחודו ותפקידו של האוצר כחוקר, כמייצג תרבות - בהקשר מקומי, ועם זאת מנקודת מבט אוניברסלית. בתוך כך, היא בוחנת סוגיות והיבטים שונים ביחס לאוצרות ולשדה האמנות בישראל 2011, בהם: יחסי אוצר- אמן, האקט האוצרותי, היררכיות ויחסי כוחות בסצנת האמנות, מעמדו של האוצר, מושג "האוצר- היוצר", השפעות האוצרים על שיח התרבות ועל מגמות ומהלכים, והמניעים העומדים מאחורי בחירות אוצרותיות.

בתערוכה, שהתגבשה כתערוכת-על, מוצגים תשעה מיצבי Site Specific שכל אחד מהם מהווה תערוכה קטנה שמשקפת גישה אוצרותית ספציפית. כמכלול, מייצג הפרויקט פרישה רחבה של שפות חזותיות, טעמים וכיווני מחשבה. כמו כן, נדונות בתערוכה כמה פרקטיקות אוצרותיות ייחודיות, ביניהן "אוצרוּת ללא קירות" פרויקט אלטרנטיבי של עמי שטייניץ שיוצא מחוץ לכותלי המוזיאון למרחב העירוני- קהילתי בפ"ת, ו"אוצרוּת רדי-מייד" הנסמכת לפיגורת האוצֵר-יוצר של גדעון עפרת.

במדיומים מגוונים הכוללים וידיאו, מיצב, ציור, צילום, סאונד, רדי מייד וטקסט, מתייחסות עבודות האמנים לעולם האמנות מזוויות שונות. חלקן מפנות מבט רפלקסיבי לאמנות עצמה ולזירה בה היא פועלת, חלקן ליחסים המורכבים בין אמן לאוצר, אחדות מתייחסות לזיכרון ולהקשרים היסטוריים, תרבותיים וקהילתיים ואחדות טוענות את התערוכה באירוניה, בביקורת ובהומור עצמי. לצד חלק מהיצירות, מופיעה "הערת אוצר"- עבודת וידיאו תיעודית, עבודת סאונד או הגשה של "טקסט אוצרותי" בפורמטים שונים וייחודיים, באמצעותה "מגיחים" האוצרים מאחורי הקלעים וחושפים את עצמם, את מניעיהם ושיקוליהם. באופן זה, מזמנת התערוכה הצצה אל מסתרי העשייה האוצרותית והופכת אותה לנגישה יותר בפני הקהל הרחב.