print

ארץ אינסוף, אלונה הרפז ומיקה רוטנברג

מתוך מקבץ התערוכות אמנות-חברה-קהילה, אוצרת: דרורית גור אריה

9.2.2012 - 22.7.2012

המיצב–דגם של אלונה הרפז ומיקה רוטנברג קיבל את שמו משמה של עמותה ללא מטרות רווח (Infinite Earth) שהקימו האמניות בברלין ב– 2008 , ומטרתה סיוע חיוני לקהילות מוחלשות באמצעות תמיכה בחינוך, הקמת מוקדי תעסוקה והכשרת נשים וילדים לעבודות יצירה. האמניות מגייסות משאבים באמצעות מכירת תצלומים במהדורות מיוחדות - “מוצרים נלווים“ לעבודות–דגם קטנות שהן יוצרות בהשראת נופים מהעולם השלישי. רווחי “המוצרים הנלווים“ הללו מופנים להודו ולאפריקה - למשל לתמיכה במרכז למלאכת האריגה בכפר צ‘מבה שבצפון הודו, הנמצא בבעלותו ובניהולו של ארגון נשים  קומי, או לתוכנית חינוכית לילדים חולים וחסרי בית בנמיביה. כמו כן, במהלך התערוכה יעבירו האמניות סדנת העצמה קהילתית במרכז לנערות הפועל בפתח–תקוה.

בשונה מקודמיו (אינסוף 1 ואינסוף 2), שבוצעו בקנה–מידה קטן - המיצב ארץ אינסוף מתפקד כ“מרכז מבקרים“ להנאת הצופים. זוהי מעין פנטזיה על אמנות ומשחק, הנראית כלוח משחק ענקי ונוצץ או פארק מיניאטורות תיירותי, שבין מרכיביו ארבעת היסודות אוויר, אדמה, אש ומים. דפוס המשחק משליך, למשל, על שיקומו של מפעל האריגה, שעיקרו העמדת פוטנציאל לחזרה על עבודת יצירה, שאז נמכרת ומסובבת את גלגל הקיום והמחיה בכעין שרשרת מזון. מאגרי האנרגיה נלקחים מן האדמה וחוזרים אליה ממש כמו שאר משאבי ה“תן וקח“ האמנותיים–כלכליים במיזם–משחק שיצרו הרפז ורוטנברג. המיצב יוּצא למכירה במהלך התערוכה במטרה לקדם פרויקטים נוספים מסוג זה.

האובייקטים הכמו–טבעיים (גופי מים, מכרה) או ה“ילדיים“ (ארגז חול) המרכיבים את המיצב יוצרים מעין מיקרוקוסמוס, נוף מנטלי שאינו מייצג מקום ממשי אך שואב השראה מנופיה הגיאוגרפיים והתרבותיים של מזרח אסיה. החזון האמנותי חדור בערכים של נתינה וקבלה ומניע רשת של תנועה ושינוי, המובילה לחלוקת משאבים מחודשת בעולם מתוך מודעות לצורך בחיסכון באנרגיה ובשמירה על איכות הסביבה. כשלם המורכב מאינספור ייצוגים ורסיסי מציאות, המיצב מתאפיין בזרימה  מעגליות של דברים החודרים אחד לשני, מקיימים אחד את השני, תלויים אלה באלה ומניעים אלה את אלה. התהוות–גומלין זו נקשרת לאחת התובנות שבבסיס תפיסת העולם הבודהיסטית - עולם שכל רכיביו ובבואותיו מתקיימים תמיד בתלות הדדית, כאשר הכל נתון בהשתנות מתמדת. המעגליות הזאת מבקשת פרקטיקה אנושית המגלה אחריות בלתי מוגבלת לזולת ולסביבה, והדיה ניכרים במיצב הסוחף את הצופה למשחק–אמת מנצח.