print

אל סרו, צ‘מי רוסאדו סייחו

מתוך מקבץ התערוכות אמנות-חברה-קהילה, אוצרת: דרורית גור אריה

9.2.2012 - 22.7.2012

האמן הפורטוריקני צ‘מי רוסאדו סייחו יוצר בעיקר התערבויות אמנותיות ביחס למקום ולהיסטוריה שלו באמצעים שעיקרם עבודה קהילתית, וכזה הוא גם הפרויקט שתיעודו מוצג בתערוכה. זהו מעין ארכיון חברתי של פעולות אמנות, המבוצעות על “הבד של חיי היומיום“ ומפגישות בין שיח האמנות העכשווית לבין אקטיביזם חברתי ותרבות מסורתית, וכן בין אדריכלות לנוף.
העיירה אל סרו, השוכנת על צלע הר מדרום לסן–חואן, מורכבת משכונות עוני שתיוגן הסוציו–אקונומי נמוך ושלילי. בתי העיירה, שהוקמה ללא כל תכנון, החלו להיבנות במאה ה– 19 למגורי פועלים שעבדו במטעי הקפה בסביבה, וצאצאיהם הם שיושבים בה כיום. רוסאדו סייחו, בשיתוף עם עובדים סוציאלים, אמנים ומתנדבים שביקשו להביא לשינוי תדמיתה של העיירה, רתם את אנשי הקהילה לצביעת חזיתות של יותר ממאה
בתים בקשת של גוני הירוק - צבע המקושר למפלגת “העצמאות“ של פורטו–ריקו אך בה–בעת גם גורם להיטמעות בתי העיירה בנוף ובטופוגרפיה, כאילו היו חלק בלתי נפרד מהצמחייה המקומית. פעולתו החלה בביקור בבתי התושבים, הצגת סקיצות והצעה להצטרף למלאכת הצביעה. תגובות התושבים, שראשיתן בחשדנות וחשש, התחלפו בהתלהבות ושמחה על ההזדמנות לקחת חלק ב"ציור" הענק.
יצירה סביבתית זו - מחווה לאדריכלות העממית–ספונטנית שנוצרה במקום – התגלתה כבעלת השפעה עצומה על היחסים הבין–אישיים בקהילה, ותרמה לקירוב שכנים ולתחושת שייכות וגאווה מקומית. במקביל לרוסאדו סייחו פעלו בעיירה האמנים רמון צ’אבס ופבלו ליאון דה–לה–בארה: הראשון יצר עיתון מקומי בהדפסה ביתית )שנתלה על חבלי כביסה(, והשני העמיד מוזיאון מקומי, שחפציו נאספו מבתי התושבים. ציור הענק של העיירה שנצבעה בירוק הפך למוקד משיכה תיירותי.
הראיון באדיבות Creative Tim