print

אין שם כלום, קטרינה שדה

מתוך מקבץ התערוכות אמנות-חברה-קהילה, אוצרת: דרורית גור אריה

9.2.2012 - 22.7.2012

האמנית הצ‘כית קטרינה שדה רואה בעבודתה “אמנות חברתית“. מה שחשוב לה, היא אומרת, אינו חלל הגלריה או המוזיאון  לא עצם העבודה עם אנשים בניסיון לגבשם כקהילה. בפרויקטים שלה, שבמהלכם היא בוחנת ומאירה דפוסים חברתיים בתנאי מעבדה, היא מפעילה את המשתתפים במעין משחק, התורם להתמודדות עם אובדן הזהות ותחושת הניכור בחברה  עכשווית המשתנה בקצב מואץ. המלה הצ‘כית “שדה“ פירושה “אפור“ - צבע שהיה לתו מנחה בעבודתה, המבקשת להאירו באור חדש בעצם הפגשתם והפעלתם של כל אותם אנשים “אפורים“, אלה שאינם מתבלטים בפני עצמם בשום דרך מיוחדת. באמצעות הפעילות שהיא מתווה עבורם היא מבקשת לחולל שינוי בחייהם.

הפרויקט הגדול ביותר של שדה, שתיעודו מוצג בתערוכה, הוא משחק חברתי שיצרה לתושבי שלושה כפרים צ‘כיים נידחים,  שיאו בפעילות של שבת אחת בכפר פונטוביצ‘ה )מאי 2003 (. שדה התחקתה במשך שנה תמימה אחר מהלך החיים בכפרים, ומצאה שתושביהם סבורים כי הם חיים במקום ש“אין בו כלום“: אין שירותים בסיסיים כמו בית דואר או קופת חולים, אין אתר להתכנסות חברתית. שאלון שהופץ לגבי הרגלי החיים בכפרים גילה שאת רוב סופי–השבוע העבירו התושבים בשגרה סתמית וחדגונית.

על רקע זה ביקשה שדה להעצים את חיי הקהילה בפעילות שמאחדת כוחות ליצירת שלם הגדול מסך חלקיו. חיי השגרה  זדכים בכוח ייחודי כאשר כל פעילות פשוטה מתבצעת על–ידי האנשים כולם באותו זמן. התושבים נרתמו לביצועה של “תוכנית פעילות יומית“, בתהליך ארוך וממושך של ביקורים בבתים, תליית מודעות וכינוס אספות ציבוריות. התוכנית–משחק כללה סדר–יום מפורט, החל בקבלת עיתון הבוקר, עבור ביציאה לקניות, אוורור הבית ונקיונו, רכיבה על אופניים בשבילי הכפר   רוחת צהריים על פי תפריט שנקבע מראש, וכלה במפגש בבר המקומי, צפייה בחדשות וכיבוי אורות - הכל בשעות שנקבעו  ראש. המחקר החברתי הזה הניב חוויה מרגשת, באפשרו לכל אחד מן התושבים לקחת חלק בהוויה שיתופית ולראות באור  דש את הכוח הגלום בדברים הקטנים. דבר אינו משתווה להארה שבגילוי מה שהיה סמוי מן העין.

הראיון הוכן לתערוכת 21 המועמדים הסופיים לפרס “הדור החדש“ לשנת 2010 , PinchukArtCentre , קייב, אוקראינה