print

האספן

אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי

8.9.2005 - 17.12.2005

"תמונה היא כמו פרח, וכמו פרח, אם לא מביטים בה, היא נובלת", אמר אריה דוברון, ולא בכדי.
דוברון, תושב בפתח תקוה וגנן במקצועו, נהג לאסוף יצירות אמנות תמורת עבודתו, והתייחס אליהן כאל פרחים יקרי ערך. כך צבר אוסף מכובד של מיטב אמני הארץ משנות ה-30 עד שלהי שנות ה-70 של המאה העשרים. דוברון תרם 134 יצירות למוזיאון פתח תקוה לאמנות, וזהו אחד האוספים המרשימים באוסף המוזיאון. התערוכה היא מחווה לאספן מיוחד זה, שהפך את האמנות למרכז חייו וראה את עצמו כ"עבד לאמנות". מסופר בה סיפורו המיוחד של גנן בעל שאר-רוח. בתערוכה פינה המוקדשת לדיוקנאותיהם של אריה דוברון ושל אשתו, רוז'ה. פינה אחרת מוקדשת לציורים הרבים המתארים את נופי הארץ, שיש בהם כדי ללמד על אהבתו של האספן לאדמה, לטבע ולעבודת הגינון. חלק מן היצירות מציגות דמויות הממוקמות בנופים זרים, תלושות, מנוכרות ואף מאוימות. בחלקן – תיאור של חיים ביישוב, בעיקר בארץ, שגרת יום-יום, חמימות משפחתית. בתערוכה מוצגים גם שבעה דיוקנאות של אמנים: נחום גוטמן, חיים גליקסברג, אהרון גלעדי, אריה לובין, אבא פניכל וצבי שור – עבודות אלו מוכיחות את אהבתו הרבה ואת תחושות הקרבה שחש דוברין כלפי האמנים.