print

אסתר ראב, לאה ונחום גם

אוצרת: דרורית גור אריה

4.2.2004 - 23.5.2004

דמותה של אסתר ראב, יוצרת, חלוצה ואישה דעתנית, הילכה קסם על אמנים רבים, ביניהם נחום גוטמן, ציונה תג'ר וחיים גליקסברג. הם העלו את דמותה בצבע ובחומר, ובמרוצת השנים הפכו להיות מידידיה הקרובים. בתערוכה מוצגים דיוקנאות אלו לצד ציורים ורישומים של האמנים שפקדו את ביתה של ראב וחומר ארכיוני.
שירתה של אסתר ראב, בתו של יהודה ראב, ממייסדי פתח תקוה, מתובלת בניחוחות ארץ-ישראל בראשיתית. מראות השתייה שלה הם כתמי נוף אותנטי: האדם, החי והצומח שכאן, ולצדם שירה אישית, יצרית וחושפנית.
מודל שירת הנשים שהציבה בשיריה, מקוטב לזה של משוררות בנות תקופתה בדור הראשון של המשוררות העבריות מדור התחייה, כרחל וכבת מרים, וכן לזה של לאה גולדברג. ראב מורדת בתמטיקה המאופקת והמוסיקלית האופיינית לבני תקופתה, ובוחרת בבלתי שקול ובבלתי מתחרז, בתחביר מתנכר במכוון. יצירתה השורשית והקוצנית, לעומת זו של גולדברג בעלת הזיקה התרבותית האירופאית, מעלה שאלות נוקבות באשר לקאנוני ולא-קאנוני בשירה העברית.
בשלהי שנות ה-20 ובשנות ה-30 חברו לראב רבים מן המילייה הספרותי-אמנותי של העיר תל אביב. ביתה היה לסלון ספרותי תוסס, ועם באיו נמנו אמנים, סופרים ומשוררים רבים, ביניהם האמנים נחום גוטמן, ציונה תג'ר, חנה אורלוף, חיים גליקסברג, שמואל עובדיהו, יוסף זריצקי, ישראל פלדי, ראובן רובין ואריה אלואיל, וכן הסופרים והמשוררים, אשר ברש, יוכבד בת מרים, יעקב פיכמן, אברהם שלונסקי, יצחק שנברג ויעקב רבינוביץ.
בביתה, מראשוני הבתים המודרניים בתל אביב, התנהלו דיונים סוערים וויכוחים תרבותיים, נרקמו כתבי-עת ספרותיים, נערכו קונצרטים, ערבי קריאה ונשפים. הבית התנהל באווירה ארצישראלית-פריסאית, והיווה תחליף הולם לבתי הקפה הבוהמיינים של חבורות אלתרמן ושלונסקי, שבהם לא חשה ראב כבתוך שלה. האווירה החמימה ששרתה בערבים אלו, עולה באחדים משיריה של ראב וברישומי העיפרון של נחום גוטמן, המוצגים בתערוכה, שנוצרו במהלך בילוי שבת בביתה בקיץ 1931. ראב הלכה לעולמה בשנת 1981, והורישה את אוספיה למוזיאון פתח תקוה לאמנות שבעירה.