print

תותח וקילשון

אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי

1.5.2006 - 10.6.2006

תותח וקילשון הסיפור שמאחורי התמונה
כותרת התערוכה ניתנה לה בהשראת שתי יצירות של אהרון גלעדי, המתארות תותח אל מול קילשון, ייצוג למורכבות המציאות שהתהוותה במדינה הצעירה שקמה על אדמת מריבה, והחיים בה ממזגים שכול ומלחמה עם התחדשות, בנייה וקוממיות. התערוכה מתחקה אחר הסיפורים שמאחורי היצירות: סיפורים אישיים של האמנים, אירועים, סיפורי גבורה, שכול וקוממיות. מוצגות בה יצירות של אמנים שפעלו בארץ בין שנות ה-50 לשנות ה-80 של המאה העשרים: זאב בן צבי, צבי גלי, אהרון גלעדי, שרגא וייל, משה כגן, אהרון כהנא, אריה לובין, ישראל פלדי, ליאו רוט.
בתערוכה מוצג, בין השאר, דיוקנו של מתי סוקניק (אחיהם של יגאל ויוסי ידין), שמטוסו הופל ביוני 1948, וגופתו לא נמצאה מעולם. בדיוקנו של סוקניק יצר בן צבי מעין מסכה. הוא ויתר על עקרון המבנה על מנת להדגיש את מרכיב הזיכרון. הגם שהפסל מנציח דמות מסוימת, כבפסליו האחרים, בן צבי יצר צורה מוכללת וסכמטית. להשקפתו, כל דיוקן מייצג את החברה, וטומן בחובו אנשים רבים. גורלו של מתי סוקניק, הבא לידי ביטוי בפסל זה, מייצג גם את גורלם של כל אלה שדיוקנם נעלם ונרמס בזרם ההיסטוריה.
עבודה נוספת בתערוכה היא מגש הכסף של אהרון גלעדי מראשית שנות ה-50, ציור שמן המאזכר מפורשות את שירו של אלתרמן. גלעדי מפנה אותנו לשיר, שפורסם לראשונה ב"טור השביעי" בעיתון דבר בשנת 1947. המגש הכסוף הוא הנער והנערה הלוחמים, שבלעדיהם לא היה הטקס מתקיים. ביצירה ניצבות בין מצבות דמויות נשיות ודמויות של ילדים, מטושטשות קלסתר, מרכינות ראש. את האווירה הקודרת יוצרים הגוונים הכהים, תנוחותיהן של הדמויות, אופן החזקת הידיים.