אוצרות מהאוסף

בימים אלה של משחקי ליגת האלופות בכדורגל בעונה 2019-2020 חיפשתי באוסף המוזיאון ציור שיבטא משהו מרוחו של ספורט זה ומצאתי את הציור  "מגרש הכדורגל", 1984, שמן על בד. כבר זמן מה שאני שואלת את עצמי, איך התגלגל הציור לאוסף המוזיאון לאמנות של פתח תקווה.

מחקרי העלה, כי הציור הוא משל אחת מבנותיו של הצייר יוחנן סימון, ניצה סימון קדמון, שכבר כילדה שילבה בין ספורט לבין אמנות הציור. היא הייתה ספורטאית מצטיינת שסיימה בהצלחה את מכון וינגייט, ואביה, שהתרשם מציורה, עודד אותה לצייר. באמצעות הציור ש"נולד ליפות את העולם", היה אומר לה, תוכלי גם את לייפות אותו.

הציור השני הוא של יוחנן סימון מתוך הספר "סיפורי הארארה מז'אבאקוארה" (1970). גילוי מעניין הוא שהשחקן המופיע בציור הוא, קרוב לודאי, בן לאחת המשפחות היריבות שעליה מספר סימון בסיפור "הנצחון הגדול" בספרו זה. השחקן מבצע "מספרת" במשחק הגמר בו הבקיע 8 שערים.

ההקשר של כתיבת הספר הוא נסיעתו של יוחנן סימון לאמריקה הלטינית בשנות ה50 של המאה ה20. הוא התיישב בז'אבאקוארה, אחד מפרברי סן פאולו אשר בברזיל, והתגורר שם בבית קטן בחברת "הארארה הגדולה אדומת הכנפיים ילידת הג'ונגל של האמזונס". שם, על מרפסת הבית השרוי ב"הוד קדומים ושלווה עמוקה" "על סף הפרידה המצערת מהארארה", גמלה בלבו ההחלטה להעלות על הכתב את הסיפורים של הארארה ולשבץ אותם ברישומים צבעוניים "עדות ומזכרת לסיורי במולדתה הקוסמת".

מאת סיגל קרינסקי קהת, רשמת המוזאון ואוצרת האוסף