אוצרת: אור תשובה
מאי 2021

חלק ראשון: טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם (קהלת ד' ט')

התערוכה כפולה מציגה "דימוי כפול" של ילדות ונערות תאומות זהות שהולבשו וסורקו בסגנון שכמו נלקח מימי קום המדינה, מצולמות על רקע מבנים היסטוריים שברובם שימשו כבתי ילדים, רגע לפני היעלמותם מן העולם.

"כפולה" – שגית פרידמן-הלל. אוצרת: רעות פרסטר.

"דימויים כפולים" מופיעים גם במוזיקה קלאסית. לדוגמה – היפוך ראי של נושא, כלומר מנגינה המופיעה בהיפוך הכיוון – מה שבמקור עלה למעלה, בראי ירד למטה ולהפך. פלינדרום, כלומר מנגינה המופיעה מהסוף להתחלה, קאנונים, כלומר מנגינה החוזרת על עצמה במדויק בקול נוסף, וכמובן פוגות.

פוּגָה היא יצירה מוזיקלית המבוססת על נושא ראשי המופיע בכל הקולות השונים כ"דימויים כפוליים", המכונים "חיקויים" של הנושא. הנושא יכול להגיע בצורות שונות: סטרטו- כניסת נושאים צפופה, כאשר נכנס נושא בקול אחד לפני סיומו של הנושא בקול אחר, הרחבה ריתמית (אוגמנטציה) של הנושא, היפוך ראי ועוד. 

וולפגאנג אמדאוס מוצרט- אדג'יו ופוגה בדו מינור:

את הפוגה בדו מינור כתב מוצרט, ככל הנראה כחלק מהאימונים שלו לפוגה הגדולה המסיימת את הסימפוניה האחרונה שלו "יופיטר" מספר 41. כמה שנים לאחר מכן הוסיף מוצרט ליצירה גם את האדג'יו הפותח, ועיבד אותה לתזמורת מיתרים. בפוגה מופיע נושא והיפוכו בטכניקת "ראי". היפוך הראי מקבל חשיבות שווה לנושא המקורי. שני הנושאים מנוגנים אחד אחרי השני או במקביל.

חלק שני: נגישות והנגשה, פירוק והבניה – בקשר שבין אמנות וקהל

התערוכה קבלת קהל עוסקת במערכת היחסים שבין המוזאון לקהל שלו. העבודות מציעות אפשרויות שימוש וחשיבה מחדש של אופני התנועה וההתנהגות במרחב המוזאלי וכן על יחסי החליפין בין המוזאון לסביבתו. היצירות הופכות את המבקרים לגורם פעיל בעיצוב התערוכה באופן שמעלה שאלות בסיסיות על נראות, נגישות וחוויית שימוש במוזאון לאמנות.

"קבלת קהל". אוצרת: אור תשובה. אמנים: שחר אפק, gym (אורי כרמלי, רות ליאונוב, טל שטדלר), אורלי הומל, עפרי כנעני, דוד עדיקא, יניב עמר, לוסיאנה קפלון ורותי דה פריס, יאשה רוזוב, עומר שיזף, יהודית שלוסברג יוגב ואמיר בולצמן, מיה שרבני. 

ישנה גישה בהיסטוריה של האמנות, הטוענת כי האמנות משתנה רק בכיוון אחד, כמו חץ. עם זאת, קיימת תאוריה המציגה את האמנות כ"מטוטלת". האמנות נעה בין שני קצוות שונים ומנוגדים. האחד, נוטה למורכבות, תחכום והבעת רגשות גדולה ואף קיצונית. השני, נוטה לפשטות, בהירות ואיפוק רגשי.
בדומה למטוטלת, שמשנה את כיוון תנועתה כשהיא מגיעה אל "נקודת הקצה", כך גם באמנות נוצרות תגובות נגד תקופות קודמות. לאחר תקופה מורכבת, אינטלקטואלית וקשה לתפיסה אשר פונה לקהל מצומצם בלבד, תיווצר תגובת נגד שתוביל לתקופה פשוטה יותר ונגישה לקהלים רחבים.

קארל פיליפ עמנואל באך- קונצ'רטו לצ'לו בלה מז'ור:

התקופה הגלנטית מבשרת על בואה של התקופה הקלאסית, אשר מאופיינת בפשטות, איזון, סימטריה ואיפוק רגשי. התקופה הגלנטית התפתחה במקביל לעליית מעמד הביניים באירופה, ובהתאם לכך המוזיקה מנסה לפנות לקהלים רחבים יותר. זאת בניגוד לתקופת הבארוק אשר קדמה לה, שאופיינה במורכבות רבה ושפנתה לקהל משכיל ואינטלקטואלי, כמו למשל במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך. קארל פיליפ עמנואל באך, בנו של יוהאן סבסטיאן, היה אחד המלחינים הבולטים ביותר של התקופה הגלנטית ונחשב באותם ימים למלחין מפורסם ואהוד יותר מאביו, שנתפס אז כמלחין מיושן ושמרן.

איגור סטרווינסקי- קונצ'רטו ברה לתזמורת מיתרים:

התקופה הנאו-קלאסית הייתה זרם באמנות בין שתי מלחמות העולם במאה ה-20 אשר שאפה לחזור אל הפשטות והבהירות שאפיינה את התקופה הקלאסית. זו הייתה תגובה לרגשנות המוגזמת שאפיינה את התקופה הפוסט-רומנטית וכמו כן נגד האקספרימנטליות שהייתה נפוצה בתחילת המאה ה-20, כמו למשל בקרב מלחיני האסכולה הווינאית השנייה.

מוזיקה קאמרית בתוך חלל התערוכות

"מכאן אפשר לראות" – ילנה רוטנברג. אוצרת: אור תשובה.

התערוכה מכאן אפשר לראות נוצרה כמחווה לאדריכלות בית יד לבנים, שבו היא מוצגת.
נופי השיכון ושטחי הבר הנשקפים מהציורים לקוחים משכונת רמת ורבר שבה שוכן המוזאון וכמו מבקשים לשוב ולחבר בין מבנה הבית לסביבתו. המבנה נחשב למפעל הנצחה ראשון מסוגו במדינת ישראל. הקמתו שיקפה תפיסה חדשה המבקשת להחליף את האנדרטאות והמצבות האילמות בבית חי וליצור קריית תרבות וחינוך לכל אוכלוסיית העיר.

הילת בן-קנז "הבנה / Acceptance" לזמרת ושלישיית כלי קשת:

היצירה "הבנה" של הילת בן-קנז נכתבה בשנת 1997 לאחר אסון המסוקים שבו נפלו 73 חיילים. הטקסט לקוח מתוך מגילת איכה וספרות חז"ל. הקינה המוזיקלית מסתיימת בתחושת תקווה. למרות הטקסט הנוקב הלקוח מתוך מגילת איכה וחז"ל, הקינה המוזיקלית שלה מסתיימת בתחושת תקווה.
הילת בן-קנז היא מלחינה ישראלית, זוכת "פרס אנגל" ליצירה מקורית בשנת 2011. הילת נולדה וגדלה בעיר פתח-תקוה.

"בכו אבלים ולא לאבדה, שהיא למנוחה ואני לאנחה" (מועד קטן כ"ה); "בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהביה" (איכה א' פסוק ב').

יוהאן סבסטיאן באך- "המנחה המוזיקאלית" (תערוכה: כפולה):

"המנחה המוזיקלית" נכתבה בעקבות פגישה בין באך למלך פרידריך השני במחצית המאה ה-18. המלך, שהיה חלילן חובב, ביקש מבאך לאלתר מספר פוגות שונות על נושא נתון שזכה לשם "נושא המלך". באך ביקש מהמלך עוד זמן להלחין את הפוגות, וגם הוסיף יצירות מז'אנרים שונים המבוססות על "נושא המלך". ביניהן, כתב באך עשרה קאנונים בעלי טכניקות קומפוזיטוריות מורכבות. אנו נבצע חמישה קאנונים בטריו של שני כינורות וצ'לו.

סרגיי פרוקופייב- סונטה לשני כינורות אופוס 56 (תערוכה: קבלת קהל):

פרוקופייב נחשב לאחד מחלוצי הסגנון הנאו-קלאסי בעקבות הסימפוניה הראשונה שלו ברה מז'ור הנקראת "הסימפוניה הקלאסית", המהווה הומאז' למלחין הקלאסי יוזף היידן.
פרוקופייב בחר להלחין בז'אנר הסונטה הקלאסי והוא משתמש במבנים ומרקמים בהירים וקלאסיים.
אחת הסיבות לכתיבה הנאו-קלאסית של פרוקופייב היא היותו מלחין שפעל תחת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות של אותה התקופה. כחלק מתפיסת העולם הקומוניסטית, המוזיקה נאלצה להיות שמרנית ומובנת לכל.