אהרון קופלד, As It Fell Upon a Day
התערוכה "אם עץ נופל ביער" עוסקת ביחסי אדם-סביבה – יחסים מורכבים שמאז ומעולם אִתגרו את המין האנושי והזינו הגות, כתיבה ויצירה, בסבך שבין השתאות האדם מיפי הטבע לבין חוסר האונים שהוא חש מול איתניו. שם התערוכה מרמז לכן לשאלת הקיום העצמאי של עצמים וצלילים (אם עץ נופל ביער ואיש אינו שומע, האם הוא משמיע צליל?).
את היצירה שלפנינו כתב ב-1923 המלחין היהודי אמריקאי אהרון קופלנד (1990-1900), לשירו של המשורר הבריטי ריצ'רד ברנפילד (Barnfield), המגולל שני סיפורים מקבילים: חגיגת האביב בטבע – וגורלה של ציפור-שיר שהטבע אדיש לכאבה. אין זו ציפור אקראית, שכן השיר מתכתב עם סיפורה המיתולוגי של פילומלה, בתו של המלך פנדיאון הראשון, שנאנסה על-ידי המלך טראוס, בעלה של אחותה פרוקנה. האחיות יוצאות למסע נקמה והופכות על-ידי האלים לציפורי שיר. השיר נותן רמזים לזהותה של ציפור השיר שהטבע אדיש לכאבה, בציון כמה משמות הנפשות הפועלות בסיפור המיתולוגי.
הלחן החִנני כמו מחקה את ציוץ הציפורים, הזִמרה צלולה ואנרגטית, ורק לקראת הסוף מתקדרת האווירה. הדיסוננס בין תכני השיר והלחן משקף את המתח העתיק בין הטבע והאדם, בין היופי לאיוּם, בין הישגי האנושות לבין אוזלת ידה. היצירה As It Fell Upon a Day היא דוגמא אחת מני רבות לעיסוק האמנותי והמוזיקלי במורכבות של יחסי הטבע והמין האנושי.
שירה: יערה אטיאס
חליל: שון אדואר
קלרינט: יובל אקוני
אוצרוּת מוזיקלית: מיכל אורן
As it fell upon a day
In the merry month of May,
Sitting in a pleasant shade
Which a grove of myrtles made,
Beasts did leap and birds did sing,
Trees did grow and plants did spring;
Everything did banish moan
Save the Nightingale alone:
She, poor bird as all forlorn
Leaned her breast up-till a thorn,
And there sung the dolefull’st ditty,
That to hear it was great pity.
Fie, fie, fie! now would she cry;
Tereu, Tereu! by and by;
That to hear her so complain
Scarce I could from tears refrain;
For her griefs so lively shown
Made me think upon mine own.
Ah! thought I, thou mourn’st in vain,
None takes pity on thy pain:
Senseless trees they cannot hear thee,
Ruthless beasts they will not cheer thee:
King Pandion he is dead,
All thy friends are lapp’d in lead;
All thy fellow birds do sing
Careless of thy sorrowing:
Even so, poor bird, like thee,
None alive will pity me.
