גבריאלה קליין: רכבת לילה

ציורי הסדרה רכבת לילה הם חלונות הצצה לרצף של תמונות אינטימיות המציגות חברים או בני משפחה. הדמויות שוכבות או ישובות במיטה או על הספה, לבדן או בקבוצה, בינות למצעים ובדים, בלבוש מלא או חלקי. המיטה – זירת ההתרחשות של חלק גדול ממצבי חיינו, שינה והתרגעות, מין, לידה ומוות – הופכת בציוריה של קליין למרחב קיום פיזי ובה-בעת חלומי, המסמן את הלא-מודע ומאפשר בחינה של היומיומי והבנאלי. הטקסטיל – בגד, וילון, מצעים, בדים פשוטים התלויים או מונחים – הוא מרכיב מרכזי ביצירתה של קליין. הוא נוכח בכל ומסמן את הגוף האנושי, את הביתי. ממנו היא יוצאת למרחבים של הזרה ומסתורין, נוף והפשטה, מיסודה של מסורת הציור המערבית, שבה הבד מייצג מעמד ויופי, חושניות וארוטיקה, זהות ושייכות, ומעל לכל – וירטואוזיות אמנותית ביצירת אשליה.