אל קצה הארץ

צילום: שרון יערי
התערוכה מציגה מגוון רחב של התייחסויות וגישות לשינויים שחלו לאחרונה בנוף הכלכלי והחברתי בישראל, אשר באות לידי ביטוי בהופעת הנוף הטבעי באמנות הישראלית העכשווית. האדמה על גבולותיה, צלקותיה ופירותיה נוכחת בעבודתם של אמנים רבים החיים בישראל. בין אם במודע ובין אם לאו, העיסוק המקומי באדמה ובניצול משאבי הטבע כרוך לא רק בראייה רומנטית של הנוף המקומי או בשאלות פנימיות של התפתחות ומעמד חברתי, אלא גם בשאלות אידיאולוגיות ופוליטיות הנוגעות למציאות של סכסוך וגבולות.
שם התערוכה, אל קצה הארץ, שואף להפנות את תשומת הלב לעבר כמה מן ההיבטים התרבותיים, החברתיים והפוליטיים הגלומים בחקר הנוף באמנות. מצד אחד הוא מצביע על הממד הסביבתי-אקולוגי הרחב, מתייחס לשחיקת המשאבים הטבעיים בעידן האנתרופוקן, המאופיין בהאצת תהליכים גיאולוגיים וסביבתיים עקב הפעילות האנושית, ולפחד הנובע מ"קיצה של הארץ" כחשש תרבותי-גלובלי אשר חורג מגבולות הלאום. לצד זאת, הוא מציע צוהר להביט דרכו על כמה מן הנושאים הנמצאים בלב השיח הישראלי כיום, ובין היתר מרמז על מקומן של הארץ והטריטוריה כמקור הסכסוך המתמשך.
הקישור המידי בין קרקע לטריטוריה, בהקשר של מדינת לאום הנתונה בהתהוות מתמדת, לכאורה מובן מאליו. זיקה זו מקבלת משנה תוקף לאור הקשר העמוק שמסמנת היהדות בין האדם לאדמה, שמופיע כבר בספר בראשית וסיפור בריאת האדם מעפר הארץ, קישור המודגש בקשר האטימולוגי בין המילים "אדם" ו"אדמה". מתוך רצון לשפוך אור על היבטים נוספים ביחסינו המורכבים עם המקום ועם הארץ, פורסת התערוכה סיפורי חיים המשקפים מורשת תרבותית עשירה, כמו גם תקוות קולקטיביות לשורשיות ולשגשוג. היא נוגעת בטקסי קבורה והתחדשות, בתמורות באתוס הציוני של "גאולת הקרקע" הניצבים אל מול כוחות השוק והגלובליזציה ובאתגרים שמציב עתיד המתעצב במהירות

הזמנה