ים, מפרשים, סירה..

בחירת היצירות סובבת סביב אשכול האסוציאציות החווייתיות שעולות בעיני רוחנו נוכח המילה "קיץ": פעילויות קיץ בים ובבריכה, שחיה, משחקי כדור, הטסת עפיפונים, בגדים קצרים, טיול בחוף, שיט בסירה, פירות קיץ, קייטנות והחופש הגדול. שם התערוכה שאול משיר שחיבר מדריך בשבט צופי ים תל אביב בשנת 1948, לפני קום המדינה, על פי לחן של קאנון בולגרי. השיר מציג במילים ספורות תקופה מעוטת אמצעים ואת הים שהיה ועודנו אחד ממקומות הבילוי המובהקים של הקיץ הישראלי, כאשר החוף משמש אתר משחק והרגעות והקרבה למים מצננת את הגוף ומקלה על החום הכבד.
בתערוכה מוצגות יצירות של אמנים ישראליים מתוך אוסף מוזאון פתח תקווה לאמנות, בהן אפשר למצוא תיאורים של הקיץ המקומי: בציורו של נחום גוטמן אוניות בשמש הגדולה בולטת חגיגת האור הצהוב והחזק של השמש הארצישראלית וצבעו הכחול של הים, כרקע לעובדים העמלים בחיוניות בהנפת מטעני האוניה; אליהו סיגד מציג באותה צבעוניות שמחה את הסירות בנמל ואת משחקי הילדים בכדור ובנדנדה בחוץ, וכך גם בנוף עם עפיפון משנת 1942 מתוארת השמחה שביציאה אל הטבע בבגדים קצרים והעפת עפיפון עליו מתנוסס מגן דוד כחול; בציורו של שמשון הולצמן שוחים הילדים בכנרת בשובבות ניכרת; התיאורים של עמירם תמרי מעבירים אווירה קייצית חיה בצורה מופשטת, או במילותיו: "התחנכנו בארץ, רחוק ממרכזי אמנות, כך שאת יסודות הטכניקה של האמנות לא כאן למדתי. אני ציירתי כפי שראו עיני, כפי שהלב חפץ, בלי שום איזמים".
לעומתם מתארים עפרוני כתריאל בנוף סיני (1969) וישעיהו שינפלד בנוף מדברי את הצבעים המופשטים של חום, צהוב, אדום, כחול וירוק המתמזגים בחמסין הכבד. עומס החום ניכר גם ביושבי החוף של מלכה ציזיק תחת מטריות השמש העייפות. אהרון גלעדי מתאר את חוף הים בקיץ לעת ערב בצבעים כחולים כהים בהם נראות הדמויות כנמלטות לחוף למשב אוויר קל עם ירידת הערב. ציורו של אהרון כהנא, שהוא יוצא דופן ליצירתו ומתוארך ליוני 1938, מתאר את חולות בת ים עם צמחיה מדברית, אופיינית, על רקע הים הכחול. בתצלום פלטת קיץ של ינאי טויסטר (2007) מופיע מבנה מגורים בשטחים הכבושים. בניגוד להקשר הסביבתי שמתואר בציורים הנרטיביים המוקדמים בתערוכה, כאן מציע האמן פיצול מובנה: חשיפה והסתרה של צבע בין הבית לסביבה משבשת את הופעת המקום, כאשר בצילום שורה תחושת אי-נוחות ביחס להתפשטות במרחבי גיאוגרפיה עויינת.
מילה נוספת הקשורה לקיץ נגזרת מן מקבילתה הארמית: קיט או קייטא ("קיץ" ו"קיט" הן גלגול של אותה מילה: ה-צ שבמילה העברית וה-ט שבמילה הארמית התפתחו מהגה קדום אחד). בראשית המאה העשרים הולידה "קיט" את המילה קייטנה, שמשמעותה המקורי היא מקום בילוי בקיץ. תצלומי הארכיון והסרט שמוצגים בתערוכה מתעדים פעילויות קיץ בקייטנות משנות השלושים ועד לשנות השבעים. פעילויות הקליעה בקש ושזירת האצטרובלים, ההתחפשות לשבטי ישראל ובניית אוהלים לקבוצות/שבטים, השתובבויות עם מים הנובעים (ומושפרצים) מצינור, בניית פירמידות ילדים ועוד, הן ביטוי ליצירתיות המובעת באמצעים המצויים, מרחק רב מהאמצעים הטכנולוגיים החכמים של היום.