פעולות על מקום
אוצר: ולדמר טטרצ'וק
08/11/2018 -
05/01/2019
עיר היא הבְניה, סיפור שלעולם לא נגמר, נקודת ייחוס איתנה, מִכְרֶה של זיכרון, מקום ליצירת משמעות ומקור לא-אכזב של השראה. העיר היא נושא התערוכה "פעולות על מקום". העבודות המוצגות בה מתייחסות למקום ספציפי – המרחב הציבורי של העיר לובלין – אבל רעיון היסוד שלה אינו מוגבל לעיר זו בלבד. התערוכה "פעולות על מקום" מתבוננת במושג העיר, המיוצג כאן מבעד למקרה המבחן של לובלין – ההיסטוריה שלה, זהותה, המפה הפיזית שלה.
נקודת המוצא לתערוכה היא MapL – עבודת וידיאו של מירוסלב בלקה, המציגה את מפת העיר לובלין המוצבת במחנה הריכוז הנאצי מיידנק. עבודה זו קובעת את הטון לכל העבודות האחרות, שעיקרן מיצגי וידיאו העוסקים באתרים ספציפיים, בעודם מחלצים רגשות ממפת העיר או משליכים עליה רגשות חדשים. העבודות כולן נוצרו בהתייחס לאתרים נקודתיים ובמחשבה על הקהל הפוקד אותם – ויהיה זה הולך רגל ממשי או תושב מדומיין של הקולקטיב העירוני – אך בה-בעת הן עוסקות בנופי העיר לבדם.
כמה מן העבודות מתאפיינות בגישה שתיקרא כאן, בפרפראזה על מילותיו של מילן קונדרה, "הקלות הבלתי נסבלת של העיר". עבודות פילוסופיות ועבודות הנושאות מטעני זיכרון והקשרים היסטוריים ערוכות בה לצד סצנות של יומיום וחיי רחוב סואנים, ולצד נסיונות תקשורת בחיפוש אחר מלה טובה.
העיר, כמכונת חיים ומערכת תקשורת, מגלה את עצמה כתופעה מורכבת ובלתי צפויה. האמנים המתמודדים עם העיר יוצרים אִתה דו-שיח בממדי המרחב והזמן. השאלה אם רחובות העיר הם מקום לאמנות נותרת פתוחה, אבל אמנות עשויה לבטח להימצא בהם.
העבודות באדיבות האמנים וגלריה לבירינת, לובלין
הפעולה של צמד האמניות התבצעה פעמיים, ב-2017 וב-2018, בתחנת האוטובוסים המרכזית של לובלין – מקום של מעבר בין מזרח ומערב, שדרכו עוברים מדי יום מהגרי עבודה אוקראינים רבים. האמניות ביקשו מהעוברים-ושבים לכתוב את ברכותיהם לרגל יובל 700 שנה לעיר לובלין, והפעולה התבססה על חליפין פשוטים: מילה טובה על כל ברכה טובה. לדברי האמניות, "אין בפעולה כל אירוניה, ביקורת או מסרים סמויים. היא פשוטה כמו שהיא נראית". פעולה דומה בוצעה גם בעיר פתח-תקוה לפני פתיחת התערוכה הנוכחית, וגלויות מפעולות אלו משולבות בה.
הפעולה של ארוטיון סרגסיאן התבצעה בכיכר תיאטרלני בלובלין. האמן – עיניו מכוסות, לבוש חליפה שחורה עם שרוולים מקופלים, ויחף, (נעליו הוצבו במקביל לכיסא שעליו הוא יושב) – יושב דוּמם, ללא תנועה, באמצע הכיכר. המוני אדם נחפזים סביבו ומכוניות חולפות על פניו, אך נדמה שכולם מתעלמים ממנו. כותרת העבודה מרמזת להגירה המסיבית ולפיגועי הטרור הקשים שהתרחשו באותה שנה, 2016. הסולמית שבכותרת שולחת למציאות מדומה ולתקשורת ההמונים, בעוד שהספרות הרומיות מסמלות כוח ושלטון. האמן מנסה להתנגד לשיטה, אבל כל שביכולתו לעשות הוא לחשוף את חולשתו ואת חוסר האונים שלו.
עבודת וידיאו זו בנויה מצילום מקוטע של מפת העיר לובלין המוצגת במוזאון שבמיידנק, מחנה הריכוז הנאצי. המפה מורכבת מקווים שחורים שמייצגים רחובות ונהרות ומַלבנים אדומים המסמנים אתרי זיכרון. האסתטיקה המופשטת של הווידיאו מאזכרת, בדרכה, קומפוזיציות קונסטרוקטיביסטיות ואף צורות מודרניסטיות ככלל.
העבודה Disposition, שנוצרה בהשראת דימויים של מלחמת האזרחים ביוגוסלביה ששודרו בטלוויזיה הישראלית, בוצעה על-ידי עדינה בר-און (בשנים 2010-2001) בערים רבות ברחבי העולם, בהתאמה נקודתית להקשר של מקום התצוגה המסוים. בלובלין היא בוצעה ב-2009, במשך יותר משעתיים, כסיור הליכה לאורך מסלול נבחר במרחב העירוני. בר-און בחרה דווקא במקומות נשכחים: חצרות אחוריות מוזנחות, מגרשי גרוטאות, רחובות ובניינים המזכירים את הזמנים שלפני המלחמה. בעזרת מחוות ואביזרים פשוטים, כשהיא לבושה שמלה אדומה וצעיף, יצרה בר-און דימויים סוגסטיביים: אשה בנוף, אשה עם כלי רכב, אשה עם דגל. יחסי הגומלין שנרקמו בין האמנית לקהלה, כמנהיגה המובילה את חסידיה, מילאו תפקיד חשוב בפעולות אלו.
שיכון יוליוש סלובצקי בלובלין תוכנן על-ידי זופיה ואוסקר הנסן (Hansen), זוג אדריכלים מודרניסטים שהיו פעילים באמצע שנות ה-60. תוכנית השיכון התבססה על פילוסופיית הצורה הפתוחה שפיתחו השניים במטרה להשיג פונקציונליות, שיתוף אל-היררכי של הדיירים ותהליכיות, כאשר בלב השיכון מיקמו האדריכלים מרכז תרבות לנוער. בסוף שנות ה-90 נמסרו השיכון ומרכז התרבות שבמרכזו למוסדות הקהילה הקתולית המקומית, צעד שהיה לסלע מחלוקת המפלג את הדיירים. חלק ממרכז התרבות לנוער נהרס ב-2005 והוחלף בכנסייה פסוודו-גותית, שעיוותה את התפיסה האדריכלית המקורית של השיכון. עצה טובה של צזארי קלימשבסקי מתעדת את הריסת חלקו השני של מרכז התרבות, שנשלמה ב-2010. בתוך כך היא מגוללת לא רק את ההיסטוריה של האתר המסוים – אלא גם את אי-ההבנה השוררת, בפולין ובעולם כולו, ביחס לאדריכלות ואורבניזם מודרניסטיים מהעידן הקומוניסטי, ואת עליית כוחה של הכנסייה הקתולית מאז 1989.
הפעולה של רוברט קושמירובסקי מעלה על הדעת משימה סיזיפית מפרכת. בניסיון ליצור עבודת אדמה, הוא חופר בקרקע שוחה ספירלית ומקים לצדה תל בצורה דומה, ליצירת פסל בן שני חלקים (נגטיב ופוזיטיב). צורתו הספירלית של הפסל מעוררת אסוציאציות ושולחת לכיוונים שונים, הַחל במוטיבים תנ"כיים וכלה בתִלי זיכרון. תהליך הביצוע ויחסי הגומלין עם עוברים-ושבים סקרנים ממלאים תפקיד חשוב בפעולה. לשואלים מספר קושמירובסקי סיפור אחר בכל פעם ובודה אגדה אורבנית. תלבושתו, הארגון החללי, האביזרים, מבני הקסרקטין הישן שברקע והפעולה עצמה צובעים את האירוע כולו בצבעים של זמן עבר, לפני חמישים שנה לפחות. האמן מגלם פועל דחק בשנות ה-50 או ה-60, בעוד תצלומי שחור-לבן מצהיבים, תעודות בלתי קריאות ובולים מחקים מסמכים ישנים.
