הדרך שבה אנו שורדים

אוצרת: אירנה גורדון

12/08/2021 -

11/12/2021

הדרך שבה אנו שורדים

דקרט אמר: "אני חושב, משמע אני קיים", כלומר – הרוח קודמת לחומר. ועדיין, הגוף החומרי הוא שנתפס על פי רוב כמהות הקיום, והישרדות היא המשכיות הקיום – ביטוי לרצון המתמיד שקיים בכל דבר, לשמר את "היותו", כביטוי לאחדותו. ההישרדות מבססת אמנם ניגוד חד-משמעי של "להיות או לא להיות", אך דרכי ההישרדות מתפצלות לערוצים רבים: טריוויאליים והירואיים, אירוניים וביקורתיים, מציאותיים ומדומיינים.

על שום מה ולמה המחשבה על הישרדות? על שום הדחיפוּת להרהר כיום בקשר בין אמנות לחיים, כצורך חיוני. תערוכה זו מגישה לצופה אספקלריה מטאפורית רבת-פנים שכולה מצבים, פעולות וייצוגים של הישרדות: כתודעה מעצבת וכפעולה אינסטינקטיבית; כמצב זמני וכמהלך מתמשך; כתגובה להתרחשויות חיצוניות וכהוויה נפשית-פסיכולוגית פנימית; כמאבק ביולוגי-דרוויניסטי של הישרדות החזקים, וכמחשבה פילוסופית על מה שמניע אותנו לשרוד, ולשם מה.

התערוכה מציפה את ממדי הזמן והמרחב הנישאים בחוויית ההישרדות – על מגוון ביטוייה המודעים והלא-מודעים, על הסיפורים המשתרשרים בעקבותיה, על הצורות והדימויים שהיא מייצרת – ובוחנת כיצד היא נרשמת בזיכרונות שנאגרים, בטראומות שנחרתות, במיתוסים, חלומות וחזיונות המתערבבים במה שקרוי מציאות. מכל אלה עולה המתח המובנה בין קיומו של היחיד לבין קיומו של הקולקטיב, והעימות בין דחפים של אנוכיות ושימור העצמי לבין ערכים של אמפתיה וחמלה כלפי האחר. בעבודות של 12 האמניות והאמנים המציגים בתערוכה, חוויית ההישרדות הפיזית, הרוחנית והרגשית נעוצה, בין השאר, בהישרדות הדימויים ובמשמעות של מעשה האמנות כפעולה קיומית: באילו אופנים מתפקדת האמנות כמנגנון של קיום? כיצד דימויי-עבר חיים בהווה ומקפלים בחובם את ממד הזמן ואת תהליכי הזיכרון, בעודם משנים לא רק את צורתם אלא גם את משמעותם האסתטית וההיסטורית? ואולי הייצוג החזותי מתרוקן ולא שורד בתקופה של עודפוּת הדימויים, ועל כן מאבד את יכולתו לבטא הוויה כלשהי, הישרדותית או אחרת?

נוכח מצבים של סכנה גדולה המחייבת מענה מיידי, מנגנוני ההישרדות הפיזיולוגיים-אבולוציוניים מעוררים תגובות מסוג "הילחם או ברח" (Fight or Flight) – או בשמן המלא, "הילחם, ברח או קפא במקום". מנגנונים אלה מזוהים ביְצורים רבים, ואצל בני אדם קורה שהם מופעלים לא רק במקרים של איום ממשי אלא גם במצבים של לחץ ומצוקה נפשית. ההישרדות נבחנת לכן בתערוכה לאו-דווקא במונחים של "להיות או לא להיות", אלא כריבוי של זיקות בין העולם לגוף האנושי, בין החומר לרוח ובין התבונה לכאוס. האמנים המציגים בה מתמודדים עם האבסורד הקיומי, בכוח החיוניוּת והכזב הטבועים בדרכי הפעולה האמנותית.