מיכל שכנאי : על כידון הברוש

אוצרת: ענת גטניו

21/06/2024 -

31/12/2024

מיכל שכנאי : על כידון הברוש

בתערוכת היחיד של מיכל שכנאי מוצג גוף עבודות חדש, הכולל הצבה מותאמת-חלל, פיסול מבוסס-אובייקטים ועבודות וידיאו ואנימציה. ביצירתה לאורך השנים, שכנאי חוקרת את הערוצים הגלויים והסמויים המעצבים את תרבות הזיכרון הקולקטיבי בישראל. בעבר התמקדה בתרבות החומרית והטקסית שהתפתחה סביב אתוס השכול בישראל, מתוך עמדה ביקורתית ואירונית הבוחנת את ה"שבט" שאליו השתייכה. בגוף העבודות החדש היא מרחיבה את היריעה וחוקרת את מאפייני התרבות שבה צמחה, כמי שגדלה בקיבוץ בעמק יזרעאל. הטקסים הקיבוציים הקנו משמעות שבה הלאומי גובר על הפרטי, אך נותרו ריקים מתוכן עם ההפרטה וקריסת האתוסים הגדולים והתפוגגות האידיאולוגיות. שכנאי נותנת ביטוי לפאתוס המתפרק – אך גם לגעגוע וכמיהה לערכים משמעותיים שמעֵבר לאני.

בעבודות המוצגות בתערוכה מזוהים חפצים איקוניים הנושאים את המטען הגנטי של ה"ישראליוּת" (אקורדיון, מנגל, אבוב, את חפירה, מימייה), שמהם יוצרת שכנאי אובייקטים היברידיים-אבסורדיים המפרקים את כוחם ורצינותם. העבודות הפיסוליות מאזכרות בצורתן אובייקטים פולחניים ודימויים ארכיטיפיים מתרבויות קדומות או שבטיות, אך שפת הפיסול המאולתרת והדלה כביכול, וכן ההגחכה וההומור, מקעקעים את מעמדם המקודש. לצד העבודות החומריות מציגה שכנאי עבודות מסך ליריות, מעין קולאז' בתנועה המשלב אנימציה עם קטעי וידיאו ארכיוניים ממסורת טקסי ההתיישבות העובדת, שהוצאו מהקשרם ורוקנו מתוכנם.

העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו בארבע השנים האחרונות, לפני השבעה באוקטובר ופינוי היישובים מן הצפון והדרום. בנסיבות טרגיות אלה, חזרתם של הקיבוצים לסדר-היום הציבורי כיישובים משמעותיים המתאפיינים בחוסן קהילתי, משנה גם את המבט על העבודות ועל התכנים שבבסיס התערוכה.