חי

עיצוב תאורה: יואב בראל 
עיצוב סאונד: בניה רכס
עיצוב גרפי: איל זקין וטלי ליברמן

לפני כעשור הצליחו חוקרים ישראלים להנביט זרע תמר עתיק בן אלפיים שנה מזן נכחד, שהתגלה בחפירה ארכאולוגית במצדה. העץ, הקרוי "מתושלח" (על שם הדמות בעלת תוחלת החיים הארוכה ביותר במקרא), ניצב בקיבוץ קטורה שבערבה, עדות חיה לחיים שעברו מן העולם. מעבר להיותו גילוי מדעי מהפכני, מקרה מתושלח מהווה המחשה רעיונית וממשית למיתולוגיית ההחייאה: האפשרות שדבר מה, שהיה במשך זמן ממושך במצב נכחד או רדום, ישוב להשתתף במחול הקיום. 
החזרה לחיים, שהייתה עד כה מנת חלקם של מעלים באוב או של חובבי מדע בדיוני, הופכת להיות מושא להתפתחות אבולוציונית אפשרית עבור כל צורת חיים ביולוגית או חברתית, המבקשת לשרוד אל מול כוחות חיצוניים שונים, המאיימים להכחידה. האפשרות להחייאה מטשטשת את הגבול בין מה שחי ומה שאינו חי, אך בד בבד היא מגלמת את רעיון יום הדין האחרון, שבו יצטרפו המתים אל החיים, והאתמול יהפוך לחלק בלתי נפרד ופעיל מן העכשיו.
התערוכה בוחנת את עיקרון פעולת ההחייאה כטקטיקת הישרדות עבור יצירת האמנות. היא מבקשת להאיר את אוסף המוזאון באור חדש ולדמיין אותו כמאובן חי: צורת חיים ביולוגית-תרבותית המקיימת את העבר ואת ההווה שלה בעת ובעונה אחת; מערך חיים האוצר בחובו מערכת ויסות ושימור של היסטוריה אנושית ויזואלית.
הכניסה לתערוכה היא כעין כניסה אל תוך אורגניזם רב-תאי בדיוני, שבו כל חדר משמש כאיבר עצמאי בעל תפקיד נבדל, וכולם יחדיו מכוננים ישות אורגנית אחת. העבודות המוצגות בתערוכה – אבני הבניין של האורגניזם – נבחרו כולן מאוסף האמנות של המוזאון, והן משקפות את השכבות ההיסטוריות הייחודיות במעגל החיים של גוף האוסף: מאז ראשית דרכו כאוסף יצירות הנצחה וזיכרון לנופלים ועד לכניסתן של עבודות אמנות עכשוויות מן העשורים האחרונים. כיחידות חיים עצמאיות הן נעות במקבצים קבועים על ציר זמן שבין צמיחה לדעיכה ומתעוררות לחיים ארעיים במגען עם האור.

בר ירושלמי, אוצר התערוכה

צפו באירועים שהתקיימו בתערוכה:

…