אם עץ נופל ביער
אוצרת: ד"ר אירנה גורדון
30/06/2022 -
12/11/2022

דימוי: איילת השחר כהן
חממת פיס לאמנות
בשיתוף עם גן החי פתח תקוה
עומר אבן-פז, ניב גפני, אביב גרינברג, מיכל סופיה טוביאס, דנה יואלי, איילת השחר כהן, שי עיד אלוני, עינת עריף-גלנטי, מורן קליגר, אמיר תומשוב
התערוכה אם עץ נופל ביער מסכמת את חממת פיס לאמנות במוזאון פתח תקוה לאמנות, העוסקת ביחסי טבע-אדם-סביבה. יצירות האמנות שנוצרו בחממה בעבודה מול הטבע העירוני הסובב את המוזאון, מתמקדות בהשפעה שלנו, כיחידים וכחברה, על הסביבה הקרובה והרחוקה, בעצם ההגדרה של טבע ואדם, ובסיכויי התקיימותם ההדדית לאור המשברים המתרחבים ביניהם.
בחממה זו נוסד שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם גן החי של פתח תקוה, השוכן בסמוך למוזאון מעברו האחר של הפארק. גן החי, שראשיתו כפינת-חי בגן הנשיא (1954), היה לגן חיות של ממש ובו יונקים גדולים. גן זה נסגר, ונפתח מחדש לציבור ב-1996 במתכונת המותאמת לגישות עכשוויות בתחום, הכוללות, בין השאר, הצלה של חיות בר. גן החי ומוזאון הפוחלצים שבתוכו שימשו שדה מחקר והשראה לאמני הפרויקט, ובתערוכה הוא הופך לראשונה למרחב תצוגה אמנותי, בהמשך למרחב המוזאלי.
התמיכה שהקצתה לפרויקט מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, הורחבה על-ידי המוזאון מחמישה לעשרה אמנים, שנבחרו להשתתף בתהליך ובתערוכה המסכמת: כל אחד מן האמנים יצא למסע מחקרי ואמנותי בהמשך למכלול יצירתו, מסע שכלל דיונים קבוצתיים בין משתתפי החממה. במקביל נפגשו האמנים עם אנשי חינוך ועם מרצים וחוקרים מתחומי האקולוגיה והזואולוגיה, חקר הסביבה והתרבות, ונחשפו לתיאוריות עכשוויות על רשתות של הדדיוּת ושבר בין האדם לסביבה. מפגשים אלה, לצד הדיונים המשותפים, הזינו פרויקטים אמנותיים חדשים, המוצגים לראשונה במוזאון, בגן החי ובמוזאון הפוחלצים.
במאתיים השנים האחרונות אנחנו חיים בעידן האנתרופוקן (מיוונית, עידן האדם) – מושג מרכזי במדעי הטבע, מדעי הרוח והחברה וחקר האמנות העכשווית. האדם, במעשיו מאז ימי המהפכה התעשייתית, הביא ליצירת שכבת קרקע חדשה בטבע, ובה משקעים של פלסטיק, חומרים רדיואקטיביים ועוד. סימניו של עידן האנתרופוקן כבר נטבעו בגוף האנושי של בני הדור הזה והדורות הבאים, והשלכותיו על כדור הארץ הרסניות.
הפילוסוף טימותי מורטון (Morton) טוען שהמחשבה האקולוגית חייבת לשלול תפיסות המפרידות בין טבע וציוויליזציה ולהכיר בכך שצורות הקיום כולן קשורות ביניהן בסבך רשתי, החודר לכל היבט מהיבטי החיים בלי הבחנה היררכית בין מרכז לשוליים. ה"טבע" אינו מתקיים בנפרד מהאנושי אלא ספוּג בו, ולהיפך. היכן פוגשים המשברים והאסונות האקולוגיים את הסובייקטים, האובייקטים והדימויים האמנותיים בעידן הנוכחי? כתשובה מציע מורטון את המושג "היפר-אובייקטים", המגדיר תופעות שהיקפן חורג הרבה מעֵבר לספציפיות של אובייקט במקום ובזמן, והן שמאפיינות משברים אקולוגיים דוגמת ההתחממות הגלובלית. הגותו של מורטון מעוּבּה מכיוונים אחרים על-ידי הוגה סייבר-פמיניסטית כדונה האראוויי (Haraway), המתארת את מצב ה"טבע" בעידן העכשווי כתולדה מצטברת של פרקטיקות וסיפורים המתהווים בזמן ומצויים בסכנה מתמדת.
שם התערוכה לקוח מהחידה הפילוסופית "אם עץ נופל כאשר איש אינו שומע, האם הוא משמיע צליל?", שהעלה ג'ורג' ברקלי במאה ה-18 בתהייה על קיומם של אובייקטים וצלילים בהעדר תפיסה אנושית. בעת הנוכחית, מעֵבר להתייחסות למחזור הפחמן בטבע, השאלה מציבה סוגיה תודעתית-אתית לגבי האחריות שלנו לטבע. היא מצביעה על ניתוק מוסרי ורגשי, שכן, גם נוכח היקפם העצום של המשברים הסביבתיים והאקולוגיים, בשגרת הקיום היומיומי, בני האדם נוטים להדחיק את התלות ההדדית בינם לבין הטבע, את היותם גוף אחד ואת האחריות המוטלת עליהם.
עשרת הפרויקטים בתערוכה – המתפרשֹים על כל חללי המוזאון (ובכלל זה גלריית האוסף והגלריה העליונה ביד לבנים) ובגן החי – מציעים, יחד ולחוד, התבוננות ביקורתית ופואטית בהיבטים המדעיים, החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים של יחסי אדם וטבע, תוך המְשגה אמנותית של המערכות האקולוגיות בעת הנוכחית ושל שיווי המשקל השברירי המתקיים בהן. הפרויקטים בוחנים הבחנות כמו אנושי ולא-אנושי, אורגני ולא-אורגני, ומעלים שאלות על טיבו של הייצוג האמנותי, על יחסי רעיון-דימוי-מדיום, על ראייה, התבוננות והבנה, ועל תפקידה של האמנות ויכולתה "לאחוז במשוטי הספינה של התקופה", כדברי אלבר קאמי.
במקביל לתערוכה אם עץ נופל ביער, מוצג בחלל "ספוט" שבמוזאון הפרויקט Liquid Season – מחזור יצירות וידיאו-דאנס של תיאטרון מחול אבשלום פולק, למוזיקה של אומיטרו אבה. מחזור היצירות מתייחס למים כיסוד הטבע והחיים, שמאפשר שינוי מתמיד.
חברות הוועדה הבוחרת לחממה: אניסה אשקר, פרופ' יעל גילעת, תמר גיספן-גרינברג, עדנה מושנזון
תודות לחוקרים ולמרצים בחממה: ד"ר עפרי אילני, יותם בר, ד"ר ניר פלג, ד"ר עודד קינן
תודה מיוחדת לד"ר יאנה בן-סירא, וטרינרית ראשית ומנהלת גן החי פתח תקוה, ולאורית תורג'מן, מנהלת שיווק והדרכה בגן החי
תודה נוספת לדקל בוברוב ולטובה אוחיון
תצלומי הצבה: אלעד שריג
إذا سقطت شجرة في الغابة
بالتعاون مع حديقة الحيوانات پيتاح تكڤا
دفيئة هبايس للفنون
القيّمة: إيرينا غوردون
عومر بن پاز، نيڤ چفني، أڤيڤ غرينبرغ، ميخال صوفيا طوبياس، دانا يوئلي، أييلت هشاحر كوهن، شاي عيد ألوني، عينات عريف چلنطي، موران كليغر، أمير تومشوب
معرض إذا سقطت شجرة في الغابة يلخص دفيئة الفنّانين لمتحف پيتاح تكڤا للفنون، والذي يتناول العلاقة بين الطبيعة والإنسان والبيئة. الأعمال الفنّيّة التي تشكلت في الدفيئة خلال العمل أمام الطبيعة الحضريّة المحيطة بالمتحف، تتمحور حول تأثيرنا، كأفراد وكمجتمع، على البيئة القريبة والبعيدة، تعريف الطبيعة والإنسان، واحتمال التبادلية على ضوء الأزمات المتفاقمة بينهما.
في هذه الدفيئة تشكّل التعاون الأول من نوعه مع حديقة الحيوان پيتاح تكڤا، القريبة من المتحف، في الطرف الآخر من المتنزه. حديقة الحيوان، التي بدأت كزاوية حيوانات في "حديقة هناسي"، تحولت إلى حديقة حيوانات حقيقة لصغار الحيوانات وكبارها. أغلقت هذه الحديقة، وفي العام 1996 أعيد افتتاحها من جديد بما يتلاءم مع التوجهات المعاصرة في هذا المجال، والتي تشمل، ضمن أمور أخرى، إنقاذ الحيوانات البرية. حديقة الحيوان ومتحف المحنطات داخلها، شكّلا حقل دراسة وإلهام للفنّاين المشاركين في المشروع، وتحولت من خلال هذا المعرض إلى فضاء معرض فنّيّ إضافة إلى فضاء المتحف.
قام المتحف بمضاعفة الدعم الذي خصصه مفعال هبايس للثقافة والفنون ليشمل عشرة فنّانين بدل خمسة، والذين تم اختيارهم للمشاركة في المعرض التلخيصيّ: كل واحد من هؤلاء الفنّانين خرج إلى رحلة بحثيّة وفنّيّة علاوة على مجمل أعماله، رحلة شملت نقاشات بين المشاركين في الدفيئة. بالتوازي، التقى الفنّانون مع محاضرين وباحثين من مجاليّ علم البيئة وعلم الأحياء، وانكشفوا على مقاربات عصرية التي تحدد شبكات التبادلية والصدع بين الإنسان والبيئة. هذه اللقاءات، إلى جانب النقاشات المشتركة، غذّت المشاريع الفنّيّة الجديدة، التي تعرض لأول مرة في المتحف، في حديقة الحيوان وفي متحف المحنطات.
في المئتين سنة الأخيرة نعيش في حقبة الأنثروبوسين (من اليونانيّة وتعني، حقبة الإنسان) – وهو من المصطلحات الرئيسيّة في علوم الطبيعة، العلوم الإنسانية والمجتمع ودراسات الفن المعاصر. الإنسان، بأعماله منذ أيام الثورة الصناعية، تسبب بتشكيل طبقات جديدة من الأرض في الطبيعة، مع ترسبات من البلاستيك، المواد المُشعة وغيرها. لقد طُبعت مؤشرات حقبة الأنثروبوسين في الجسد البشري لدى أبناء هذا الجيل والأجيال القادمة، واسقاطات ذلك على الكرة الأرضية مدمّرة.
يدعي الفيلسوف تيموثي مروتون أنه ينبغي على التفكير الايكولوجي نفي التصوّرات التي تفصل بين الطّبيعة والحضارة، والاعتراف بأن اشكال الوجود جميعها مرتبطة ببعضها بشبكة شائكة، التي تخترق كل جانب من جوانب الحياة دون تمييز بين المركز والهامش. "الطّبيعة" ليست منعزلة عن الإنساني، بل مشبعة به، والعكس صحيح. أين تلتقي الأزمات والكوارث المناخية بالذوات، والمواضيع والتصّويرات الفنّيّة في العصر الحالي؟ ردًا على ذلك يقترح مورتون مفهوم "فرط المواضيع"، الذي يعرّف ظواهر حجمها يفوق عينيّة المواضيع في المكان والزمان، وهي التي تميّز الأزمات المناخيّة مثل الاحترار العالمي. يتم تعزيز فكر مورتون من جهات أخرى بواسطة المفكرة النسويّة دونا هاراواي، التي تصف حالة "الطّبيعة" في العصر الحالي كنتاج متراكم لممارسات وقصص تتشكل في الزمن وتتواجد في خطر دائم.
اسم المعرض هو استعارة من اللغز الفلسفي "اذا سقطت شجرة في الغابة لا يوجد فيها إنسان، فهل يسمع لها صوتًا". يطرح هذا السؤال مسألة الوعي الأخلاقيّ بخصوص مسؤوليتنا تجاه الطّبيعة. وهو يشير إلى الفصل الأخلاقيّ والعاطفيّ إزاء الأحجام الهائلة للأزمات البيئيّة والمناخيّة، في روتين الحياة اليوميّة حيث يميل البشر إلى قمع الاعتماد التبادلي بينهم وبين الطّبيعة، وكونهم شيئًا واحدًا والمسؤولية الملقاة على عاتقهم.
هذه المشاريع العشرة المشاركة في المعرض، كل واحد لحدة وكلها معًا، تطرح تصوّرات نقديّة وشعرية للجوانب العلميّة، الاجتماعيّة، السياسيّة والثقافيّة للعلاقة بين الإنسان والطبيعة، من خلال صوغ تصورات فنّيّة للنظام البيئي في العصر الحاضر، والتوازن الهش القائم. تتقصى المشاريع بلا هوادة التصنيفات مثل إنسانيّ ولا إنسانيّ، عضوي وغير عضوي، وتطرح أسئلة حول طبيعة التمثيل الفنّيّ، علاقة الفكر-التصوير-الوسيط، والمشاهدة، والتمعن والفهم، ودور الفن وقدراته على "قيادة هذه السفينة والإمساك بمقودها"، كما قال ألبير كامو.
بالتوازي مع معرض إذا سقطت شجرة في الغابة، يُعرض في فضاء "سبوت" القائم في المتحف مشروع Liquid Season – مجموعة أعمال فيديو رقص لمسرح الرقص أڤشلوم پولاك، لموسيقى أوميترو آبا. يتناول العرض الماء كعنصر للطبيعة والحياة، الذي يتيح التغيير الدائم.
عضوات لجنة الحكام للدفيئة: أنيسة أشقر، بروفيسور ياعيل جلعات، تمار غيپسن غرينبرغ، عدنا موشنزون
الشكر للباحثين والمحاضرين في الدفيئة: د. عفري إليني، يوتام بار، د. نير پيلغ، د. عودد كينان
شكر خاص لد. يانا بن سيرا، الطبيبة البيطرية الرئيسيّة في حديقة الحيوان پيتاح تكڤا، ولأوريت ترجمات، مديرة التسويق والإرشاد في حديقة الحيوانات
الشكر لديكل بوبروب وطوڤا أوحيون.