התערוכה שלא הייתה: מקרה נחום ארונסון

אוצר: רון ברטוש

06/04/2017 -

05/08/2017

התערוכה שלא הייתה: מקרה נחום ארונסון

נחום ארונסון

בעודם שמורים במרתפי מוזיאון הלובר בפריז, היו פסליו של נחום ארונסון מצויים לרגע אחד בלימבו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת הצבא הגרמני לפריז בשנת 1940, נמלט הפסל היהודי החשוב לארצות הברית, אך טרם צאתו הפקיד את יצירותיו בידי מוזיאון הלובר – מעט מפסליו שכבר הוצגו במוזיאון ואחרים מן האטלייה, שנאלץ לפנות. בנקודה זו בהיסטוריה היה עתידם של הפסלים תלוי כמטוטלת בין אימת הגיהנום לבין גאולת גן העדן: אפשרות "הגיהנום" איימה לגזור עליהם ביזה – הגורל שנפל בחלקם של אוצרות אמנות ותרבות רבים אחרים שנשדדו על ידי הנאצים. אולם, אפשרות "גן העדן" יכלה לזמן לפסליו של ארונסון מציאות מזהירה שמימושה פשוט כל־כך – העלאתם מן המרתף אל קומת הגלריה לתצוגה במוזיאון המפורסם בעולם. רצה הגורל ומהלכי ההיסטוריה זימנו דווקא את "הגיהנום" לפתחם של ארונסון ושל יצירתו.
פסליו של נחום ארונסון הוחרמו אפוא על ידי הנאצים, יחד עם אינספור יצירות אחרות מאוסף מוזיאון הלובר, והוטענו על רכבת שיצאה לכיוון ברלין. עובדי הרכבת הצרפתים לא ששו לבצע את משימתם והחליטו למנוע את גניבת היצירות. וכך, הם "טיילו" עם הרכבת ברחבי צרפת, נמנעים מלהמשיך את דרכם לגרמניה, וברגע המתאים פרקו את תכולת הקרונות באזור כפרי והפסלים עברו לידי המחתרת הצרפתית. חברי המחתרת היהודים העבירו את פסלי ארונסון לאכסניית ילדים בכפר הצרפתי אנדליס, שם נותרו הפסלים גם לאחר המלחמה. בשנת 1952 , במסגרת משלחת מטעם ההסתדרות הציונית, ביקר סגן ראש עיריית פתח תקוה דוד טבצ'ניק באותה אכסניית ילדים, שאז כבר שיכנה את יתומי המלחמה ונקראה על שמו של ארונסון. שם, הופתע טבצ'ניק לגלות את הפסלים פזורים ברחבי חצר האכסניה ומשמשים כמטרות במשחק קליעת אבנים. עם שובו, אירגן את הבאת הפסלים לארץ וצירופם לאוספי האמנות של מוזיאון יד לבנים, כיום מוזיאון פתח תקוה לאמנות.
התערוכה שלפנינו, התערוכה שלא הייתה: מקרה נחום ארונסון, מבקשת להשיב את מחוגי הזמן לאחור לטובת חסד מאוחר עם פסליו של נחום ארונסון, ולדמיין את השבתם אל מוזיאון הלובר – "גן העדן" שמהלך ההיסטוריה מנע מהם.
גלריית האוסף של המוזיאון הוסבה אפוא להיות כאחת מגלריות הפיסול של מוזיאון הלובר עם תצוגה המוקדשת ליצירותיו של הפסל היהודי נחום ארונסון. לצד השיבה אל המוזיאון הפריזאי ואל אמצע המאה העשרים, "גלריית הלובר" במוזיאון פתח תקוה לאמנות היא גם שלוחה ישראלית זמנית ומדוּמה, בימים שבהם משמש הלובר בפריז כסניף דגל של מוזיאונים הנושאים את שמו: שלוחה של הלובר נחנכה ב־ 2012 בעיירת הכּוֹרים לַאנְס שבצפון צרפת, וסניף חדש ועצום ממדים נפתח בימים אלו באבו דאבי (על פי ההסכם, ממשלת צרפת תקבל מהאמירוּת כמעט מיליארד וחצי דולר תמורת שימוש בשם המותג והשאלת יצירות מאוספי המוזיאון, וביניהן פריטי אמנות ואומנות שמקורם בסביבה שאליה הם שבים). להבדיל ההבדלות הנדרשות ועם זיכרון הגורל שאכן פקד את פסליו של ארונסון, סניף הלובר המדומה שבפתח תקוה מקיים גם הוא זיקה למהלך האקטואלי של השבת יצירות אמנות שנבזזו על ידי המשטר הנאצי. זוהי אפוא השבה סמלית של פסלי ארונסון למוזיאון הלובר ולהקשרם הצרפתי, תוך הצגתם במוזיאון הישראלי שגאל אותם מהרס ומשכחה.
את ההיסטוריה לא ניתן לשכתב, אך לצד ההזדמנות להציג את פסליו של ארונסון בגלריית האוסף של המוזיאון, עשויה התערוכה הנוכחית להיות תשתית לתהייה ולשאלות כגון: מה היה ערכם האמנותי של הפסלים אילולא היו נבזזים? או לחילופין, מה הייתה חשיבותם התרבותית של הפסלים לוּ היו זוכים לתצוגה בלובר – קומה אחת בלבד מעל מקום אחסונם? מה הייתה המשמעות ההיסטורית עבור התרבות היהודית אם אמן כמו ארונסון היה זוכה להכרה כל כך מכובדת? מה טיבם של תהליכי הקנוניזציה שדנו את ארונסון ופסליו לשכחה בשעה שיכלו, אולי, לזכותו בתהילה? ובהמשך לכך, לאיזה מעמד היה זוכה ארונסון בדברי ימיה של האמנות (והאמנות היהודית־ישראלית בכללה), אילו הייתה ההכרעה ההיסטורית שונה? ומעבר למקרה ארונסון, נשאל אילו אמנים, אמניות ויצירות נוספים נעלמו תחת הצל הכבד שהטיל המשטר הנאצי (ומטילים משטרים וממסדים בכלל) על האמנות והתרבות, ומה יכול היה להיות גורלם אם נתיב ההיסטוריה היה שונה?
האפשרות שהייתה גלומה בעבודות אז, בעודם מאוחסנים במרתפי הלובר, יוצאת כעת מן הכוח אל הפועל במהלך סמלי של גאולת הפסלים: העלאתם מתת־ההכרה של התרבות (מרתפי המוזיאון) אל ההכרה (התצוגה); חילוצם מן "המוות" של האחסון (וההשוואה בין המוזיאון ומחסניו לבין בית קברות ידועה ומוכרת) לטובת חיים אחרים; ובחינת אפשרות "גן העדן" הבדויה על פני היסטוריית "הגיהנום".

נחום ארונסון
1872-1943

נחום ארונסון נולד בשנת 1872 בעיירה קרסלאבקה שבפלך ויטסבק ברוסיה (כיום לטביה), למשפחה יהודית מסורתית בת עשרה ילדים. מאז ילדותו נהג לפסל ובגיל 16 נסע לווילנה כדי ללמוד בבית הספר לאמנויות על שם איוון טרוטנב. לאחר שחווה גילויי אנטישמיות, עזב ארונסון את בית הספר בתום שנת לימודים אחת ושב לעיירתו במטרה לחסוך כסף ולנסוע לבירת האמנות דאז – פריז.
הנה כי כן, בשנת 1891 הגיע ארונסון לפריז בגפו, עם מעט כסף בכיסו וללא ידע בצרפתית. הוא עבד כסתת שיש והתגורר בעליית גג קטנה, שם גם פיסל את פסליו. ארונסון היה כמעט אוטודידקט ונטול חינוך אמנותי פורמלי, למעט תקופות לימוד קצרות: בפריז, בילה שנה בבית הספר לאמנויות דקורטיביות, למד פיסול בסטודיו של הקטור למייר ובבית הספר הפרטי לאמנות קולרוסי, וכן אצל רב האמן אוגוסט רודן, שהיה גם ידידו, לפי מקורות שונים. החל משנת 1897, השתתף ארונסון באופן סדיר בתערוכות הסלון הרשמיות, במסגרתן גם זכה להערכה רבה והוזמן להצטרף לחבר השופטים. בשנים שלאחר מפנה המאה, התפתחה קריירת הפיסול של ארונסון והוא השתתף בתערוכות מרכזיות שנערכו בפריז (ביניהן היריד העולמי ב־ 1900, תצוגות שנערכו בלובר, הסלונים הצרפתיים ועוד), קיבל הזמנות לפיסול דיוקנאות, פסלי חוץ ואנדרטאות, טיפח אספנים שביקשו את יצירותיו והיה לדמות מרכזית בקרב אנשי הרוח היהודים בפריז. כאמן יהודי מוערך, במהלך שנות השלושים של המאה העשרים ניהל ארונסון התכתבות עם ראש עיריית תל אביב הראשון, מאיר דיזנגוף, שבה הזמין ראש העיר את הפסל לעלות לארץ ישראל ולבקר בתל אביב. הוא אף הבטיח לו גלריה מיוחדת שתוקדש לפסליו בחצר בית דיזנגוף (משכנו הראשון של מוזיאון תל אביב לאמנות), אך ארונסון בחר להישאר בפריז ושמש כחבר בוועד הצרפתי למען המוזיאון. לאחר פתיחת מוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 1932 הוענק לארונסון תואר "חבר כבוד בדירקטוריון" לצד אישים כגון חיים נחמן ביאליק, מארק שאגאל, הרמן שטרוק, מקס ליברמן, לאוניד פסטרנק, יוסף קלאוזנר ועוד, ובהמשך אולם האמנים היהודים שבמוזיאון אף נקרא על שמו.

עם כיבוש פריז ב־ 1940 , נמלט ארונסון מצרפת והגיע דרך ספרד לניו יורק, שם התקבל בהערכה רבה. עם בואו, פרסם כתב העת היהודי־אמריקאי לאמנות The Jewish Pictorial Voice מאמר על אודותיו, שכותרתו "המתנה האחרונה של היטלר לאמריקה". ארונסון הספיק להתגורר וליצור בניו יורק כשלוש שנים ונפטר בשנת 1943 . רבים מפסליו נהרסו, ואחרים שמורים, בין היתר, במוזיאון אלכסנדר השלישי, סנט פטרסבורג; מוזיאון האקדמיה, סנט פטרסבורג; מוזיאון טולסטוי, מוסקבה; מוזיאון לוקסמבורג, פריז; פטי פלה, פריז; המוזיאון לאמנות והיסטוריה יהודית, פריז; בית בטהובן, בון; הגלריה הלאומית לאמנות, יוהנסבורג; מוזיאון ישראל, ירושלים; מוזיאון תל אביב לאמנות; המשכן לאמנות, עין חרוד; מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה; מוזיאון פתח תקוה לאמנות; ובאוספים ציבוריים ופרטיים נוספים. בשנת 2000 נערכה תערוכה מקיפה מיצירותיו של נחום ארונסון במוזיאון פתח תקוה לאמנות באצירת רות מנור.