קבלת קהל

אוצרת: אור תשובה

04/03/2021 -

19/06/2021

קבלת קהל

קבלת קהל היא תערוכה העוסקת במערכת היחסים שבין המוזאון לציבור שלו. מוצגים בה פרויקטים שנוצרו בתהליכי מחקר ארוכי טווח על ידי אמניות ויוצרים שעבודתם נוגעת לתחומי האדריכלות, העיצוב, החינוך והמיצג. אלה הוזמנו להתערב בתשתית האדריכלית והתפעולית של מוזאון פתח תקוה לאמנות ולהציע פרשנויות ואפשרויות נוספות לחוויית הביקור בו.

כפי שמרמז שמה, קבלת קהל חוגגת את מימוש התקווה המיוחלת לשוב ולפתוח את שערי המוזאון לציבור לאחר תקופה ארוכה שבה מוסדות תרבות ואמנות בכול העולם עמדו סגורים. לצד זאת, היא שואלת כיצד נוכל לעשות זאת בצורה "בריאה יותר" (ולא רק בהקשר האפידמיולוגי): איך לפעול כמוסד ציבורי מיטיב ומשמעותי יותר, אשר יונק מן הקהילות שבקרבן הוא נטוע, מזין אותן ומקיים עמן יחסי שותפות ולמידה הדדית? שאלות אלה ממשיכות תהליך מתמשך בשנים האחרונות, שבו מפנה מוזאון פתח תקוה את המבט פנימה, מתוך כוונה להרחיב ולהגדיר מחדש את גבולות הפעולה שלו ולהנגיש את משאביו לציבור, כמעשה חברתי ופוליטי.

התערוכה מבקשת להעלות לדיון את התהיות המוסדיות הללו ולהפוך את עצם ההתמודדות עמן למעשה אמנותי. העבודות המוצגות בה מפנות מבט אל המשאבים והתנאים הראשוניים העומדים לרשות המוסד – הסביבה, המבנה, התאורה והשילוט – ומציעות אפשרויות שימוש וחשיבה מחדש על אופני התנועה וההתנהגות במרחב המוזאלי, וכן על יחסי החליפין בין המוזאון לסביבתו. הן מכניסות לחוויית הביקור היבטים של משחק ושעשוע, הופכות את המבקר.ת לגורם פעיל בעיצוב התערוכה ומעלות שאלות בסיסיות על נראות, נגישות וחוויית שימוש. מהלך זה שואף למצב את המוזאון כמרחב ציבורי שימושי, המעודד שהייה ואינטראקציה אנושית, וכן להניע תהליך מתמשך, שבמסגרתו יהפוך הדיון בשאלת יחסי המוזאון עם הקהילה לתהליך שקוף וקהילתי יותר בפני עצמו.

קבלת קהל
לקקו אותי, 2020 

מיצב אינטראקטיבי

צילום, סאונד ופיסול

מוזיקה: גיא כוכבי

 

הפרויקט הופק בסיוע

קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב

 

שחר אפק הוא אמן ושף היוצר מיצבים ועבודות פרפורמטיביות המשלבים בין שני התחומים. במחשבה על שינוי כללי ההתנהגות ״הסטריליים״ המקובלים במוזאון, ומתוך תפיסה שהאכלה היא פעולה של נתינה והכנסת אורחים, בעבודה זו הוא מזמין את המבקרים במוזאון לקחת מן המקפיא קרטיבים מעשה ידיו ולאכול אותם תוך כדי שיטוט בתערוכה.

המיצב לקקו אותי מתפקד כמעין ארכיון אכיל של פעולות גופניות ומצבים נפשיים. הרעיון לעבודה התחיל מחוויה אישית של האמן, שבעקבות מחלה נאלץ להימנע ממזון מוצק. בהמלצת רופאיו, עבר אפק לתזונה המבוססת על גלידות, שלגונים וקרטיבים. אלה, שנועדו לצנן את חלל הפה, להרגיע ולהזין את הגוף, הפכו עבורו למקור נחמה, המאפשר להתנתק ולחלום. הקרטיבים מיוצרים במספר שלבים: בתחילה, לוחץ אפק בידו גושי חומר תוך ביצוע פעולות גופניות שונות כמו ריקוד במרכז הסלון, ישיבת צפרדע, הליכה אל האופק ועוד. מהפסלונים המתקבלים הוא יוצר תבניות סיליקון שבהן הוא יוצק את הקרטיבים. על מקלות הקרטיבים מוטבעים תיאורים מילוליים של הפעולות שמתוכן נוצרו התבניות, שמתגלים כאשר הקרטיב נמס או נאכל. ההקבלה בין הקרטיבים לגופו של האמן נמשכת באמצעות טקסט שכתב אפק בגוף ראשון, אשר בוקע מהמקפיא עם פתיחת הדלתות בלווי מוזיקה שהלחין גיא כוכבי ומכריז: ״עכשיו התייצבתי, אני בשל ומוכן, לקקו אותי״. העבודה מבקשת לשמש כתחנת רענון מוזאלית הפועלת כנקודת הזנה רעיונית ופיזית כאחד.